הבחירות לנשיאות טורקיה (14.5.23) הן בעלות חשיבות מכרעת לעתיד הדמוקרטיה במדינה ואולי גם מעבר לה. בליבן מצוי פרדוקס: למרות שארצם שוקעת יותר ויותר לתוך סמכותנות, הטורקים אוהבים להצביע ויש להם אפשרות אמיתית לעצב מחדש את פניה הפוליטית של המדינה, כותב וושינגטון פוסט. זוהי ההתמודדות הצמודה ביותר מזה שנים, כאשר מנהיג האופוזיציה, כמאל קיליצ'דרגולו, מוביל בפער קטן על פני הנשיא, רג'פ טאיפ ארדואן, השולט במדינה – כראש ממשלה ונשיא – מזה שני עשורים. ארדואן ספג ביקורת קשה על ניהול הכלכלה ועל רעידת האדמה שגבתה את חייהם של 50,000 איש והפכה מיליונים לחסרי בית. אל מול אופוזיציה מאוחדת בצורה יוצאת דופן, ארדואן פגיע. ועדיין יש לזכור, שהוא אסר את מתנגדיו ודיכא את התקשורת הטורקית. זוהי הפעם השלישית בלבד בה הטורקים בוחרים נשיא בעל סמכויות נרחבות; עד שארדואן שינה את החוקה ב-2017, השלטון במדינה היה פרלמנטרי בעיקרו. החוקה קובעת שהנשיא יכול לכהן שתי קדנציות בנות חמש שנים כל אחת, אך ארדואן מנצל פרצה: מאחר שכבר ב-2014 נבחר לנשיא וכהונתו הראשונה הסתיימה לאחר שלוש שנים, הוא יכול להתמודד לקדנציה שלישית ולכהן עד 2028. עד סוף השבוע שעבר היו ארבעה מועמדים: ארדואן; קיליצ'דרגולו, מנהיג המפלגה הרפובליקנית החילונית; מוחארם אינצ'ה, שהתמודד נגד ארדואן ב-2018; וסינאן אוגאן, ראש הברית הלאומית הקטנה. יש לזכות ב-50% כדי לנצח בסיבוב הראשון, ובהעדר רוב שכזה – יתקיים בעוד שבועיים סיבוב מכריע בין שני המובילים. אינצ'ה פרש מן המרוץ והגדיל את סיכוייו של קיליצ'דרגולו. 60 מיליון טורקים הם בעלי זכות בחירה, ההצבעה היא חובה אך הקנס על הימנעות ממנה אינו נאכף. בבחירות קודמות עלו טענות לזיופים, אם כי הן עדיין חופשיות במובן זה שהאופוזיציה יכולה להתמודד, הבוחרים יכולים להצביעה בעדה והציבור הטורקי ערני לגבי אופן התנהלותן. ארגונים שונים משגרים לקלפיות רבבות משקיפים, הפוקחים עין על ההצבעה ועל ספירת הקולות. הפעם, מאחר שההכרעה כה חשובה, ההתגייסות של המתנדבים גדולה מאשר אי-פעם. ועדיין, ארדואן עלול לסרב לקבל את התוצאות אם יפסיד. שר הפנים שלו הניח את היסודות לתגובה שכזאת, כאשר הזהיר בסוף החודש שעבר מפני "נסיון הפיכה בתמיכת ארה"ב".