בהתחשב במזג האוויר הפוליטי, יצרנים מערביים של טורבינות רוח אמורים היו להיות בעננים. חוק האקלים האמריקני מלא בסוכריות לכל סוגי האנרגיה המתחדשת. בחודש שעבר התחייבו מנהיגי אירופה להכפיל פי שלושה עד 2050 את תפוקת החשמל מטורבינות רוח בים הצפוני. דומה שיש המון הזדמנויות עסקיות לענף; אבל התחזיות לטווח הקרוב אינן כה מתוקות, מציין אקונומיסט. ארבע יצרניות מערביות של טורבינות רוח מספקות 90% מהביקוש מחוץ לסין" ג'נרל אלקטריק אנרגיה מתחדשה, נורקדס, וסטאס וסימנס-גאמסה. הכנסותיהן הסתכמו אשתקד ב-42 מיליארד דולר. אבל בעוד מפיקי החשמל הרוויחו מהזינוק במחירי האנרגיה לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, יצרני הטורבינות סיימו את 2022 בהפסד מצרפי של 5 מיליארד אירו; ההפסדים נמשכו ברבעון הראשון של 2023. אקונומיסט מסביר, כי קשיים אלו נובעים מכוחות שוק הנושבים בכיוונים מנוגדים. מצד אחד, המחירים שיכולים היצרנים לגבות נמצאים בירידה. בשנים האחרונות ניסו ארבע החברות לגבור זו על זו בייצור טורבינות גדולות יותר המורידות את העלויות לספקי החשמל. מצד שני, התיאבון של היצרנים למערכות חדשות הצטמק בשל הקושי לקבל רשיונות להתקין אותן. המחיר הממוצע למגהוואט של חשמל-רוח ירד ממיליון אירו באמצע העשור הקודם ל-700,000 דולר ב-2020. הזמן הנדרש לקבלת הפעלת טורבינה נע בין שלוש לחמש שנים, ולקשיים אלו נוספו כעת מחסור בחומרי גלם, אינפלציה, עליית הריבית ומתחים גיאו-פוליטיים. המרוץ לפתח טורבינות גדולות יותר עלול לרדוף את הענף לאורך זמן. מכונות אלו עדיין אינן טכנולוגיה בוגרת והן עלולות להתגלות כיקרות לתחזוקה בידי היצרנים. עובדה זו תפגע בשולי הרווח שלהם, בשל המחויבות לחוזי שירות עם המפעילים הכוללים החל מחלקי חילוף וכלה בתפעול מלא. הענף ירצה להימנע מגורלו של ענף המערכות הסולאריות האירופי, אשר איבד את יתרונו לטובת חברות סיניות זולות יותר. יצרניות טורבינות הרוח הסיניות גדולות במהירות ומצליחות להרוויח. החברה הגדולה בעולם בתחום היא גולדווינד הסינית, אשר התקינה אשתקד מערכות בעלות תפוקה של 12.2 ג'יגהוואט וחלפה לראשונה על פני וסטאס, ואף רשמה רווח של 340 מיליון דולר. למרות שהחברות הסיניות פועלות בעיקר בשוק הביתי, בו החברות המערביות אינן פעילות, הן מתחילות לפזול לעבר לקוחות זרים, במיוחד במדינות "החגורה והדרך". לנוכח התגברות המתחים בין סין למערב, היצרנים הסינים אינם רצויים בארה"ב ובאירופה. אקונומיסט מציין, כי במיוחד האירופים – אשר נכוו בשל תלותם באנרגיה הרוסית הזולה – אינם רוצים להישען על טורבינות סיניות זולות. אבל אם היצרניות המערביות רוצות למלא את חלקן בהפחתת הזיהום של היבשת, הן חייבות לחזור לרווחיות. ייתכן שבתנאי השוק הנוכחיים לא יהיה מנוס מהתערבות ממשלתית. בחודש שעבר הסכים האיחוד האירופי להקל על התנאים לקבלת רשיונות לטורבינות רוח ולתשתית הנלווית אליהן. זוהי התחלה טובה, אבל האיחוד צריך לעשות יותר כדי להפחית את חוסר הוודאות הן ליצרני הטורבינות והן למפיקי החשמל – כפי שכבר עשתה ארה"ב. זה לא אומר בהכרח יותר כסף ציבורי, שכן אירופה נמצאת מאחור בעיקר בשל העדר לוחות זמנים ברורים להשקעות ולרגולציה ברורה. בלא אלו, העתיד של אנרגיית הרוח המערבית יישאר עמום.