פסק דינו של בית המשפט העליון של ארה"ב, אשר אסר אפליה מתקנת על בסיס גזעי במוסדות להשכלה גבוהה, מצער אך לא מפתיע. כך כותב לארי סאמרס – לשעבר שר האוצר, יועץ כלכלי לנשיא ברק אובמה ונשיא אוניברסיטת הרוורד – בוושינגטון פוסט.
אירוני שדווקא בית משפט בעל רוב שמרני נקט פעולה כה רדיקלית של ביטול נוהג עתיק ימים והרחבת הכוח הפדרלי מול מוסדות פרטיים. אם האוניברסיטאות לא יגיבו בצורה דרמטית ויצירתית, התוצאה תהיה שקיעה של המוסדות שכיום הם מושא קנאה לעולם – מזהיר סאמרס. חלק ניכר מכוחם נובע מן הפלורליזם שלהם והתחרות ביניהם. חיוני שמוסדות פרטיים יוכלו לקבוע בעצמם את תנאי הקבלה אליהם, אלא אם הם חוצים קווים אדומים כמו הפרדה גזעית או הונאה.
פסק הדין עלול להסיג לאחור את המצוינות בהשכלה. יש משמעות לציונים בעת קבלה ללימודים האקדמיים, ואם הם יוותרו עליהם או יתנו משקל יתר לשיקולים שאינם אקדמיים כדי לשמר את הגיוון, יפחת משקל הידע שיוכלו לתרום לחברה האמריקנית. כעת יש צורך בחשיבה מחדש מעמיקה, וסאמרס מקווה שמוסדות העילית ירחיבו את התמקדותם מהגיוון הגזעי במגדלי השן שלהם, לממדים נוספים של גיוון ולהרחבת מחויבותם להזדמנויות שוות ולצדק חברתי.
סאמרס נטל חלק פעיל ביצירת מדיניות האפליה המתקנת של הרוורד, אך אומר שבמקביל תמיד חש שלא בנוח עם העדפת ילדיהם השחורים/ההיספנים של בוגרי אוניברסיטאות "ליגת הקיסוס", על פני ילדים עניים שלא נהנו מגישה לחינוך משובח. אובמה היטיב לבטא זאת באומרו, כי בנותיו לא צריכות ליהנות מאפליה מתקנת.
הנה תוכנית שאפתנית המביאה בחשבון שיקולים אלו, מציע סאמרס. ראשית לכל, אוניברסיטאות העילית צריכות להפסיק את מתן העדיפות ל"בנים של" ולמצטיינים ב"ספורט לאריסטוקרטים", ולהפסיק להתרשם ממי שנהנו מחינוך יוקרתי. כך יינתן יותר סיכוי למועמדים ממשפחות פחות מתוחכמות ובעלות פחות יתרונות. שנית, יש לתת יותר משקל לרקע המשפחתי. מציאת מועמדים שהצליחו להתגבר על חסרונות אמיתיים צריכה לתפוס מקום מרכזי בראיונות הקבלה.
מוסדות העילית קולטים רק חלקיק מן המועמדים, כך ששינוי במדיניות הקליטה שלהם יהיה בעל השפעה שולית על הצדק החברתי. אם הם חושבים ברצינות על נושא זה, עליהם להביא בחשבון את הגודל: חוץ מאשר שיקולי יוקרה, מה מונע מהם להרחיב בצורה משמעותית את מספר הסטודנטים בשנה א'?
חוץ מזה, לרבות מן האוניברסיטאות המובילות יש בתי ספר נלווים הפועלים בקיץ. במקום להפעיל אותם ואת המחנות לילדיהם של העשירים, מדוע לא ליצור תוכניות שיסייעו לילדים עניים ובעלי מוטיבציה ועבור מורים נלהבים מבתי ספר ציבוריים? הטכנולוגיה מאפשרת להרחיב לימודים אלו לכל מקום ולכל גיל, והאוניברסיטאות יכולות לחזור לעידן בו הפיצו ידע לכל דורש.
כולנו, המשתייכים לקהילת אוניברסיטאות העילית, בני מזל בצורה יוצאת דופן – כותב סאמרס (המכהן כפרופסור בהרוורד). כעת ניצבת בפניהן השאלה הבאה: האם הן יאפיינו את גדולתן בכך שיהיו אקסקלוסיביות ויתווכחו מי יהיו בעלי זכויות היתר המעטים? או שמא הן יבצעו אפליה מתקנת אמיתית וישתמשו במשאביהן העצומים ובהון האנושי והחברתי העצום שלהן כדי להכיל כמה שיותר בני אדם?