בתחילת שנות ה-1980 חששו מנהיגי בריה"מ מפני מהלומה גרעינית אמריקנית ויצאו לחפש סימני התרעה. רשימת האינדיקטורים שהכין הקג"ב הלכה הרבה מעבר לזירה הצבאית: תרומות דם בחברות גדולות, שחיטת עדרים והעברת יצירות אמנות. כעת, במלחמה הקרה בין ארה"ב לסין, אנליסטים שוב מחפשים סימנים – ואקונומיסט מציע לשים לב לא רק לטייוואן אלא גם לתחום הכלכלי. תחום אחד בו יש להתמקד הוא קומודיטיס: אנרגיה, מזון ומתכות. סין תרצה להבטיח מלאי מספיק של כל אלו לפני שתפלוש לטייוואן. רבים מהם מיובאים מחו"ל בידי הממשלה, כך שנתוני הסחר הם איתות מועיל. דפוסי פעולה מדאיגים יכללו עלייה משמעותית וממושכת במלאים, שינוי פתאומי בייבוא או בייצוא, רכישות נגד מגמת השוק ופעולות הנוגדות את המגמות המוכרות. לא יהיה אינדיקטור אחד שיאותת על מלחמה, אך חובה לשים לב להצטברות שלהם. אנרגיה היא נקודת התחלה טובה. סין מייבאת כמעט 75% מצריכת הנפט שלה, המהווה אומנם רק 20% ממקורות האנרגיה שלה אך יהיה חיוני לכל מאמץ מלחמתי. כרגע יש לסין מלאי מספיק לשלושה חודשים של הצריכה הנוכחית; אם היא תגדיל אותו, יהיה זה אחד האינדיקטורים הטובים ביותר לכך שהיא מתכוננת למלחמה. עם זאת, סין מעלה מזה עשור את ייבוא הנפט ומרחיבה את יכולות האחסון שלה, כך שלא יהיה זה קל לזהות שינוי מגמה. גז מהווה מקור אנרגיה קטן בהרבה מהנפט, אבל הוא עדיין עשוי לרמז על עימות מתקרב. אם סין תחשוש שתנותק ממקורות אנרגיה זרים, היא תכרה יותר פחם – ואולי גם תקנה יותר גז. זה כבר קרה: בששת החודשים שלפני המלחמה באוקראינה רכשה סין כמויות גדולות של גז בעסקות לטווח קצר, בניגוד להרגלה להתמקד בעסקות עתידיות. ייתכן שהיא רצתה לצבור מלאי לפני שהמחירים יעלו, אך ייתכן גם שהיה זה חלק משיתוף הפעולה שלה עם רוסיה. סין גם תצטרך להבטיח אספקת מזון לתושביה, ממשיך אקונומיסט. היא מייבאת יותר מוצרים חקלאיים מכל מדינה אחרת, ומתוך אובססיה לביטחון תזונתי כבר יש לה מלאים עצומים, ובעשור האחרון הגדילה את רכישת החיטה, התירס, האורז והסויה. אם תהיה מלחמה באופק, קרוב לוודאי שהיא תקנה עוד יותר. שימו לב לסויה: סין מייבאת 84% מתצרוכתה, בעיקר להאכלת חזירים המהווים 60% מצריכת הבשר. כרגע יש לה מלאי לחודשיים, והגדלתו תהיה סימן מעיד משמעותי.