החדשות האחרונות מסין מבשרות רעה. שורה של אינדיקטורים מרמזים על בעיות כלכליות משמעותיות. הצמיחה נמוכה מהצפוי, ההשקעות הזרות מצטמצמות, חברות ומוסדות ממשלתיים נאנקים תחת נטל החובות, ענקית הנדל"ן צ'יינה אוורגנרדה נכנסה להליכי פשיטת רגל, ומעל הכל – החשש מפני דפלציה (אינפלציה ומיתון יחדיו). פרשני וושינגטון פוסט מנתחים את המצב.

סבסטיאן מאלאבי: הגורל הדמוגרפי

הדמוגרפיה היא הגורם האמיתי להאטה הכלכלית בסין והסיבה המרכזית לכך שהיא תימשך. מספר התושבים ירד אשתקד, לראשונה מאז 1961 ולפחות שש שנים מוקדם מן הצפוי. מעתה הירידה תואץ: האו"ם צופה שבסוף המאה יחיו בסין 800 מיליון בני אדם, לעומת 1.4 מיליארד כיום. מערכות כלכליות המדכאות תחרות ואת רמת החיים, יוצרות זוגות צעירים שאינם רוצים להוליד ילדים. סין היא אחת המקומות היקרים ביותר להקים משפחה, והתוצאה היא ירידה ל-1.2 ילד בלבד לאישה. מדיניות ההפלות הסלקטיבית והעדפת הבנים של המפלגה הקומוניסטית הובילו לכך שמספר הגברים עולה על הנשים ב-30 מיליון – וההגירה שאינה קיימת לא יכולה לסגור את הפער. הירידה המהירה במספר התושבים מנחיתה מהלומה כפולה על סיכוייה של סין, סבור סבסטיאן מאלאבי: פחות עובדים פירושו פחות צרכנים, בעוד הזדקנות האוכלוסייה תצריך להגדיל את תקציבי הרווחה. סין אומנם תישאר המדינה המאוכלסת השנייה בעולם (אחרי הודו וכפליים מארה"ב), אך תפקידה במשק העולמי יפחת ויהיה עליה להתמקד בבעיות הפנים של הצמיחה והרווחה.

קתרין ראמפל: מרירות בקרב הצעירים

במשך עשרות שנים שמרה המפלגה הקומוניסטית על שלטונה באמצעות העסקה עם האזרחים: הקריבו את חירויות האזרח שלכן ובתמורה רמת החיים שלכם תעלה ללא הפסק. העסקה הזאת לא פועלת עם הדור הצעיר הנוכחי. עד לאחרונה נראה היה, כי צעירי סין מוכנים לכבוש את העולם, תוך הפגנת לאומנות-יתר וחיזוק כוחה הכלכלי והגיאו-פוליטי של ארצם. הם נהנו מהזינוק הכלכלי של הכניסה לארגון הסחר העולמי, ההתאוששות המהירה מהמשבר של 2008 והתפקוד הלקוי של רבות מן הדמוקרטיות המערביות. אולם, ההאטה בשל הקורונה ייבשה את ההזדמנויות בשוק התעסוקה, במיוחד לעשרות מיליוני בעלי ההשכלה הגבוהה. שיעור האבטלה בקרב בני 24-16 הגיע בחודש יוני ל-21.3% והממשלה הפסיקה לפרסם את הנתון. הצעירים שמוצאים עבודה נדרשים לעיתים לשבוע בן 72 שעות. רבים נוטשים את שוק העבודה ומקבלים מהוריהם תמיכה תמורת סיוע בבית. במקום לסייע לצעירים, מנהיגי סין למעשה אומרים להם להפסיק להתבכיין וללמוד להתמודד עם הקשיים כפי שעשו אבותיהם – ממשיכה קתרין ראמפל. אין זה מפתיע, שהסרת מגבלות הקורונה הדרקוניות לוו בזינוק בהגירה. הדיווחים על התמרמרות הצעירים הפכו לשגרתיים; השאלה היא האם כעסם יופנה פנימה או החוצה.

לארי סאמרס: בלימה בחבטה עזה

החוכמה המקובלת ניפחה את סיכוייה הכלכליים של רוסיה בשנות ה-1960 ואת אלו של יפן בשנות ה-1990; זה מה שקרה לסין בעשור הנוכחי. כעת יש סיכוי טוב שהתוצר האמריקני ימשיך לעלות על זה של סין במשך דור נוסף, צופה לארי סאמרס. כמו במקרה של רוסיה ויפן, גם הפעם הלקח הוא שצמיחה המבוססת על השקעות ענק תשתיות, בסופו של דבר תבלום בחבטה עזה. כמו במקרים הקודמים, הדבר מבטא אסון דמוגרפי, כאשר שיעור הילודה בסין נמוך במחצית מאשר לפני שבע שנים ומספר החתונות מתרסק. ומעל הכל: מנוע הייצוא הסיני תקוע בשל חוסר נכונות עולמית לקלוט עוד מוצרים, בעוד ענפי התעשיה והנדל"ן מתמודדים עם נטל חובות עצום. וכמו ברוסיה ויפן, לא די בהתקדמות טכנולוגית כדי לכפר על נסיגה כלכלית. אסור לארה"ב להניח שמשמעות הדבר היא קיצו של האתגר הגיאו-פוליטי הסיני. יש מדינות – כמו בריה"מ בשנות ה-1990 – הפונות לדרכים מסוכנות כאשר הן מגלות שנחסם בפניהן הנתיב הכלכלי לתהילה. שי ג'ינפינג אינו שוחר טוב לארה"ב, החייבת להרחיב את בריתותיה ואת ההוצאה לביטחון. בה בעת, יש להיזהר מצעדים ביטחוניים-כלכליים העלולים להוביל את סין למעשי תוקפנות. הגבלת הסחר עם סין בכמה תחומים ודאי נחוצה מבחינה ביטחונית, אך יש ככלל – צעדים כאלו מאיצים את האינפלציה, מורידים את כוח הקנייה של מעמד הביניים ופוגעים בתחרותיות האמריקנית.

מקס בוט: היזהרו במשאלותיכם

בעשור האחרון היה לארה"ב קיבעון לעלייתה של סין: כלכלתה תהרוס משרות אמריקניות, צבאה יגרור את ארה"ב למלחמה בטייוואן. כעת נדמה שהמאה הסינית מסתיימת עוד לפני שהחלה – חדשות טובות, לא כן? אל תיחפזו, משיב מקס בוט. סין הייתה קטר מרכזי של הכלכלה העולמית בשני העשורים האחרונים. ייבוא מסין מוריד את המחירים בארה"ב. רכישת אג"ח אמריקניות בידי סין מותיר את הריבית נמוכה. אובדן המשרות לטובת סין הסתיים ב-2010 וגדל מספרן של אלו הקשורות לייצוא אליה. בשנת 2021 ייצאה ארה"ב לסין ב-192 מיליארד דולר, תוצר של מיליון משרות. אין פלא, אפוא, ששרת האוצר, ג'נט ילן, מכנה את המצב הכלכלי הנוכחי של סין "גורם סיכון" לכלכלת ארה"ב. מדובר גם בסיכון גיאו-פוליטי. מעצמות רביזיוניסטיות בשקיעה עלולות להיות יותר מסוכנות מאשר כאשר הן בעלייה. כזו הייתה גרמניה שלפני שתי מלחמות העולם, כזו היא רוסיה הנוכחית. השקיעה הכלכלית של סין עלולה להביא את שי ג'ינפינג לנסות להשיג יותר באמצעים סמכותניים ומיליטריסטיים – אולי אפילו פלישה לטייוואן – כדי להתגבר על הביקורת הפנימית הגוברת ולתעל את הזעם הציבורי כלפי אויבים חיצוניים. בקיצור: זהו מקרה מובהק של "היזהרו במשאלותיכם".