התגובה הכושלת לצמיחה המקרטעת ולאינפלציה היא רק האחרונה בשורה של שגיאות, טוען אקונומיסט. מדיניות החוץ והסחר של סין גרמה לעימות עם ארה"ב. בבית נכשלה הממשלה בהתמודדות עם ספקולציות בשוק הנדל"ן וחובות עתק של היזמים. מ-2020 טלטלו הרגולטורים את השווקים בשורה של צעדי דיכוי לחברות טכנולוגיה. בקורונה השלטונות קנו זמן במדיניות הסגרים הקשוחה, אך לא ניצלו אותו כדי לחסן המונים לצורך יציאה מבוקרת. מדוע ממשלת סין ממשיכה לשגות? סיבה אחת היא שהצמיחה לטווח הקצר שוב איננה בעדיפות מבחינת המפלגה הקומוניסטית. שי סבור שעל סין להתכונן למאבק כלכלי ואולי גם צבאי עם ארה"ב, ולכן הוא מדגיש את השאיפות לביטחון לאומי, יוקרה ועמידוּת, תוך נכונות לשלם מחיר חומרי כדי להשיגם. אבל אפילו בקני המידה של שי, החלטות המפלגה הן כושלות. כשלון מדיניות ה"אפס קורונה" פגע ביוקרתו. המתקפה על חברות הטכנולוגיה הרתיעה יזמים. אם סין תשקע בדפלציה בשל הסירוב לעודד את הצריכה, החובות יעלו ויכבידו עוד יותר על הכלכלה. ומעל הכל: אם המפלגה תמשיך להימנע מהעלאת רמת החיים, היא תחליש את שליטתה ותגביל את יכולתה להדביק את ארה"ב. כשלים אלו באו במקביל לריכוז הכוח בידי שי והחלפת הטכנוקרטים בנאמניו במשרות הבכירות. סין נהגה לאפשר ויכוח על מדיניותה הכלכלית, אך כיום היא לוחצת על האנליסטים להפגין אופטימיות כוזבת. הדרגים הבכירים של הממשלה עדיין מכילים אישים מוכשרים רבים, אך תהיה זו תמימות לצפות מהדרג הפקידותי להפיק ניתוח מציאותי או רעיונות מקוריים כאשר המסר מלמעלה הוא שהנאמנות מעל הכל. ההחלטות נשלטות בידי אידיאולוגיה שמאלנית החשדנית כלפי יזמים עשירים, לצד אידיאולוגיה ימנית המתנגדת לחלוקת כסף לעניים. מאחר שהבעיות של סין מתחילות בצמרת, הן יימשכו ואולי אפילו יחמירו, כאשר מקבלי החלטות רשלניים יתמודדו עם האתגרים הגוברים. האוכלוסייה מזדקנת במהירות. ארה"ב עוינת בעליל ומנסה לחנוק חלקים בעלי חשיבות אסטרטגית במשק הסיני. סין תתקשה לסגור את הפער מארה"ב, כי משקים ריכוזיים טובים יותר בחיקוי מאשר בהמצאה. בתחילת המאה הנוכחית סברו בטעות מנהיגי המערב, כי סחר, שווקים וצמיחה יעודדו את הדמוקרטיה וחירויות הפרט בסין. כעת סין בוחנת את ההפך: האם יותר סמכותנות פוגעת בכלכלה. יותר ויותר ראיות מוכיחות שאכן כך, ושלאחר ארבעה עשורים של צמיחה מהירה, סין נכנסת לתקופה של אכזבה.