ארה"ב מנצלת את משאבי המים יקרי-הערך שלה בצורה מסוכנת – קובע תחקיר של ניו-יורק טיימס. לשאיבת היתר הקבועה מאקוויפרים (מאגרי המים התת-קרקעיים) הנרחבים כבר יש השלכות ברמה הלאומית, לנוכח העובדה שרוב מערכות המים לשתייה נשענות עליהם – כמו עם החקלאות, אחד הענפים הכלכליים החשובים ביותר בארה"ב. התחקיר מבוסס על נתונים לגבי 80,000 בארות שנאספו במשך חודשים – עבודת נמלים המעידה על כך שמידע חיוני זה אינו זמין כראוי. המידע על האקוויפרים בארה"ב הוא חלקי ומפוזר בין גופי ממשל פדרליים, מדינתיים ומקומיים רבים. הטיימס פנה לעשרות מאותם גופים כדי לאסוף מיליוני נתונים של מדידת רמות המים באותן רבבות בארות. מפלס האקוויפרים יורד בכל רחבי ארה"ב, והסכנה חמורה ונרחבת מכפי שסבורים רבים. 45% מהבארות שנתוניהן נבדקו הראו ירידה משמעותית בכמות המים מאז 1980; בעשור האחרון הגיעו 40% לשפל חסר תקדים, והשנה שעברה הייתה הגרועה ביותר. "מנקודת מבט אובייקטיבית, זהו משבר. יהיו חלקים בארה"ב שלא יהיו בהם מי שתייה", מתריע פרופ' וריג'יה בואמן מאוניברסיטת טולסה. הירידה מאיימת על הישרדותן ארוכת הטווח של קהילות התלויות במי הבארות ואין להן חלופות אחרות. שאיבת היתר מהווה איום על מעמדה של ארה"ב כמעצמת-על בתחום המזון, מזהיר העיתון. ניצול מי הבארות הוא שהפך אותה למעצמת-על חקלאית ולאחת היצואניות הגדולות בעולם של תירס, גרעיני סויה וכותנה – אך מצב האקוויפרים עלול להפוך את התמונה. למשל: זה כבר קורה בחלקים ממדינת קנזס, בה ל-10 מיליון דונם אין כעת כמות מספקת של מי תהום לחקלאות בהיקף נרחב. במערב המדינה נרשמה ירידה מן החמורות ביותר במפלס הבארות, ובמקביל תבואות התירס היא הנמוכה ביותר מזה 50 שנה. אין המדובר בבעיה רק לחקלאים במערב ארה"ב; זהו משבר מים כולל. ארקנסו, המייצרת מחצית מהאורז בארה"ב, שואבת מהאקוויפר העיקרי שלה בקצב כפול מהתחדשותו; בכמה נקודות המפלס הוא 10% בלבד. המפלס בקרוב ל-75% מהבארות במרילנד ירד מאז 1980, בחלקן – ב-30 מטר. מחוז צ'רלס הסמוך לוושינגטון נשען על מי בארות, אך בעוד עשור לא יהיה בהם די כדי למלא את צרכיו. וככל שיותר מים נשאבים, כך גדלה הסכנה של קריסת הבארות לתוך עצמן. שאיבת היתר היא תוצאה של רגולציה חלשה ברמה המדינתית והעדרה המוחלט ברמה הפדרלית, מסביר הטיימס – ומשבר האקלים מגביר עוד יותר את השאיבה. העלייה בטמפרטורות משמעותה לעיתים פחות הצטברות שלג – וממילא פחות מים הזורמים מן ההרים אל הנהרות. כתוצאה מכך, החקלאים והערים זקוקים ליותר מי בארות. יתרה מזאת: החום הגובר גם מצריך יותר מים להשקיית הגידולים והמדשאות. התוצאה עלולה להיות מלכודת אקלים, בה אין מספיק מים עיליים – בעוד האקוויפרים אינם מספיקים כדי לענות על הצרכים.