עורכי דינו של דונלד טראמפ יחשפו בימים הקרובים את קו ההגנה המרכזי שלהם בכתב האישום הפדרלי על נסיונותיו להטות את תוצאות הבחירות ב-2020: עומדת לו חסינות מוחלטת על פעולותיו כנשיא ארה"ב. מקובל להניח (אם כי אין פסיקה בנושא), כי לא ניתן להעמיד לדין נשיא מכהן; כעת ייטען, כי החסינות עומדת לו גם לאחר סיום כהונתו. וושינגטון פוסט מדווח, כי הסניגורים יטענו שפעולותיו של טראמפ היו במסגרת חובתו החוקתית כראש הרשות המבצעת, לוודא את קיומו של החוק. זהו טיעון מרחיק לכת, שמטרתו העיקרית היא לדחות את תחילת המשפט בוושינגטון שנקבעה לחודש מרס הקרוב – אולי עד לאחר הבחירות לנשיאות. הטיעון עשוי לעורר גיחוך, אך הוא אינו חסר כל בסיס – מציינת פרשנית הפוסט, רות מרכוס. מקורו בפסק דין של בית המשפט העליון משנת 1982, כאשר ארנסט פריצג'רלד – חושף שחיתויות בפנטגון – תבע את הנשיא לשעבר ריצד'רד ניקסון, בטענה שגרם לפיטוריו כנקמה על עדותו בקונגרס. בית המשפט קבע, ברוב של חמישה מול ארבעה, כי לנשיאים יש חסינות מוחלטת מפני תביעות נזיקין אזרחיות, הן בזמן כהונתם והן אחריה. בית המשפט העניק לחסינות משמעות נרחבת, בקובעו שהיא חלה על כל פעולה של הנשיא במסגרת תפקידו. אותו פסק דין עלה במסגרת תביעה אזרחית נגד טראמפ בעקבות אירועי 6 בינואר, בטענה שהוא נושא עודד את האספסוף להסתער על הקפיטול ולכן נושא באחריות לנזקים. פרקליטיו של טראמפ טענו שיש לדחות על הסף את התביעה בשל הלכת פיצג'רלד, אך השופט המחוזי אמיט מהטה קבע אשתקד שהיא אינה מונעת תביעות נגד טראמפ. לדבריו, אשרור תוצאות הבחירות בקונגרס אינו פעולה של הנשיא; לא כל דיבור של הנשיא הוא דיבור נשיאותי חסין, ובמקרה זה טראמפ דיבר לצורכי בחירות ולא לצורכי תפקידו. פסק דינו של מהטה תלוי ועומד בערעור בפני בית המשפט הפדרלי לערעורים, אך מרכוס סבורה שבכל מקרה – הרחבת הלכת פיצג'רלד למישור הפלילי תהיה הרחבה משמעותית ומפתיעה שלה. התיאוריה של הגנה על נשיאים מפני תביעות פרטיות נועדה למנוע אפקט מצנן על החלטותיהם. ההיגיון הזה תופס פחות כאשר מדובר בכתבי אישום פליליים המאושרים בידי חבר מושבעים גדול.