פסגת G20 המתכנסת (9-10.9.23) בניו-דלהי היא הזדמנות למיתוג מחדש מבחינת הודו: חלק מהזמנות לא נחתמו בידי "נשיא הודו" אלא בידי "נשיא בהראט" – מילה בסנסקריט והינדית המועדפת על מפלגת השלטון של ראש הממשלה, נרנדרה מודי, Bharatiya Janata Party. פניו של מודי מופיעים בכרזות המכסות את המדינה והמסר ברור: הודו הפכה למעצמה עולמית ומודי הוא זה שהוביל אותה לשם, מסביר ניו-יורק טיימס. האמת הרבה יותר פשוטה: ראשות הקבוצה מתחלפת מדי שנה; אשתקד המארחת הייתה אינדונזיה.
אין ספק שהודו מארחת את הפסגה בעיתוי ייחודי. היא הפכה השנה למדינה המאוכלסת ביותר בעולם וחלפה על פני יריבתה סין. עתידה נראה ורוד: אוכלוסייתה צעירה בהרבה משל סין והצמיחה הצפויה השנה היא 7%. בחודש שעבר הצליחה הודו להנחית חללית על הירח. כל אלו מועצמים בשל היריבות בין ארה"ב לסין, הגורמת לוושינגטון לקרב אליה את הודו – למרות הדאגות ממדיניותו הלאומנית של מודי, אשר בחודש שעבר התארח בבית הלבן ונאם בקונגרס בפעם השנייה (מועדון יוקרתי הכולל את וינסטון צ'רצ'יל, נלסון מנדלה ובנימין נתניהו).
בולטים במיוחד מי שאינם משתתפים בפסגה: ולדימיר פוטין ושי ג'ינפינג. פוטין אינו צריך לחשוש ממעצר בשל הצו שהוציא בית הדין בהאג, שכן הודו אינה חתומה על אמנת רומא המחייבת להסגירו. פוטין ומודי שוחחו בטלפון בשבוע שעבר, והאחרון הודה לראשון על תמיכתה של רוסיה בכל יוזמותיה של הודו במסגרת G20. ממשל ביידן קיווה שהודו תסייע לבודד את רוסיה, אך זו ממשיכה לרכוש נפט רוסי ו-85% מהנשק שלה הוא תוצרת רוסיה. כלל לא ברור האם הצהרת הסיכום של הפסגה תגנה את הפלישה לאוקראינה. ייתכן אפילו שלא תהיה הצהרת סיכום, לראשונה מאז 1999.
היעדרותו של שי היא סיפור אחר לחלוטין, ממשיך הטיימס. שי ניצב בפני קשיים כלכליים גוברים מבית, מה שבהחלט יכול לתפוס את תשומת ליבו, אך פקידים הודים טוענים שההיעדרות היא סימן לעליית כוחה של ארצם. המתח בין המדינות גאה בשבועות האחרונים: אחד ממשרדי ממשלת סין פרסם מפה המציגה שטח בצפון-מזרח הודו כחלק מסין. אשתקד נהרגו 20 חיילים הודים וארבעה סינים בתקריות גבול. היעדרותו של שי מלמדת שכל תקווה להפשרה ביחסים תצטרך להמתין.
פקידים הודים אומרים בגלוי, כי ארצם אינה מבקשת להצטרף לגוש המערבי בהובלתה של ארה"ב, אלא לנקוט בגישה אופורטוניסטית יותר לבעיות העולמיות, כך שתוכל להצטרף למי שיתאים לה. מבחינת מודי, לקראת הבחירות לנשיאות בשנה הבאה, עימות עם סין הוא יותר לצרכי פנים מאשר לתמיכה בברית הדמוקרטיות.