אם ג'ו ביידן ייכשל בנסיונו להיבחר מחדש, גורם מפתח יהיה התפיסה הנרחבת לפיה המשק מתפקד בצורה גרועה במשמרת שלו. סקר אחר סקר מראים שהאמריקנים סבורים שהמצב הכלכלי גרוע ומעניקים לביידן ציון נמוך מאוד על הטיפול בו. זה מוזר, טוען פול קרוגמן בניו-יורק טיימס, כי המצב הכלכלי מצוין. האינפלציה ירדה בשני שלישים מאז השיא של יוני 2022, בלא מיתון ובלא אובדן משרות משמעותי. השכר, במיוחד בשכבות הנמוכות, גבוה מכפי שהיה לפני הקורונה. וכדי לתקן טעות נפוצה: המספרים הללו כוללים את מחירי המזון והאנרגיה; המדד הרשמי כולל את ליבת האינפלציה. אז מדוע היחס לכלכלה כה גרוע כאשר המצב כה טוב? קרוגמן מציין, כי נתקל בשני סוגים של תגובות-נגד כאשר החל לכתוב על הפער בין תפיסת הכלכלה לבין המציאות. האחת: יש בעיות כלכליות אמיתיות המצדיקות את השליליות הציבורית. אנשים באמת שונאים אינפלציה, גם אם שכרם עולה, ולפני שנה העלייה הזאת הייתה מוגבלת. אבל מאז, כאמור, האינפלציה ירדה והשכר הריאלי עלה. השנייה: הלקוח תמיד צודק. אם האמריקנים חושבים שהמצב רע, צריך למצוא מדוע ולא להטיף להם שהם טועים. אבל תראו משהו משונה: יש ראיות של ממש לכך שהאמריקנים אינם סבורים שמצבם האישי גרוע. רובם אומרים שהוא דווקא טוב, אבל טוענים שמצבו של המשק גרוע. בסוף 2022 אמרו 73% ממשקי הבית, בסקר השנתי של הפדרל ריזרב, שמצבם הכלכלי לכל הפחות תקין – פחות מאשר ב-2021 (כנראה בגלל סיום סיוע הקורונה) אך לא נמוך משמעותית מאשר ב-2019. אבל אז מחצית מהנשאלים אמרו שמצב המשק טוב, לעומת 18% בלבד אשתקד. האם מצבם של האמריקנים אכן טוב? הצרכנים ממשיכים להוציא כסף, מה שאומר שאינם מודאגים מדי. 74% אמרו לאחרונה, כי כיוון האינפלציה היה שלילי בשנה האחרונה – למרות שכאמור המציאות הפוכה בעליל. אבל האם האמריקנים באמת חשים בה? שורה של ארגונים בוחנים את הציפיות האינפלציוניות של משקי הבית והעסקים. אגודת העסקים הקטנים שואלת את חבריה האם העלו או הורידו את מחיריהם בשלושת החודשים האחרונים; יותר עסקים מעלים, אבל הפער קטן בהרבה מאשר אשתקד. הפדרל ריזרב באטלנטה שואל עסקים בכמה יעלו עלויותיהם בשנה הקרובה; החציון עומד על 2.5% לעומת 3.8% אשתקד. השורה התחתונה, טוען קרוגמן, היא שיש פער אמיתי בין תחושותיהם של האמריקנים לגבי הכלכלה לבין המצב האמיתי – לא רק מול הנתונים הרשמיים, אלא גם לגבי נסיונם-שלהם. אין ספק שלמפלגתיות יש תפקיד בפער זה: הערכתם של הרפובליקנים לגבי המצב הכלכלי זהה לזו של יוני 1980, כאשר האבטלה הייתה כפולה והאינפלציה הייתה פי ארבע. מעבר לכך, אירועי השנים האחרונות – הקורונה, האינפלציה, הריבית, התחושה של קריסה פוליטית – יצרו תחושה של חמיצות וחוסר נכונות להשלים עם חדשות טובות. פקידי ממשל ביידן עמלים למכור את הישגיו הכלכליים, כפי שעליהם לעשות. אבל האם הציבור ייענה להם? איש אינו יודע. אנו חיים בעולם בו לאמונותיו של הציבור עשוי להיות קשר קלוש בלבד עם העובדות, כולל עם העובדות על חייו-שלו – מסיים קרוגמן.