מי שאכפת לו מישראל, צריך להיות מודאג כעת יותר מאשר אי-פעם מאז מלחמת ששת הימים, כי כיום היא נלחמת בשש חזיתות: מול ארגוני טרור, מדינות, רשתות חברתיות, תנועות אידיאולוגיות, תושבי יהודה ושומרון ובתוך עצמה. דבר אחד ברור: ישראל לא תוכל לנצח במלחמה הזאת רק אם תוכל, יחד עם ארה"ב, לייצר ברית גלובלית. כך כותב (26.10.23) טום פרידמן, פרשן בכיר בניו-יורק טיימס ומקורב מאוד לממשל ביידן, כך שייתכן שדבריו משקפים לכל הפחות את הרוח הנושבת מן הבית הלבן – או עשויים להשפיע עליו.
למרבה הצער – ממשיך פרידמן – בנימין נתניהו והקואליציה שלו לא יכולים לספק את הבסיס הדרוש לברית כזאת: הפסקת הרחבת ההתנחלויות ושינוי כולל ביחסיה של ישראל עם הרשות הפלשתינית, כך שתוכל להיות שותפה אמינה ולגיטימית שתשלוט בעזה שאחרי חמאס ותוכל להגיע להסדר שתי מדינות שיכלול את הגדה. אם ישראל רוצה שבנות בריתה יסייעו לה כאשר היא דורשת צדק בעזה, ויעלימו עין כאשר היא בונה ממלכת התנחלויות בעזה במטרה ברורה לספח אותה – זוהי סתירה אסטרטגית ומוסרית. זה לא יעבוד, כאשר כל שש החזיתות ברורות.
ראשית, ישראל מנהלת מלחמה בהיקף מלא נגד חמאס, שברשותו עדיין יכולות ניכרות. מחריד לראות כמה אמצעים השקיע חמאס במלחמה בישראל במקום בתושבי הרצועה, ובאיזו הצלחה הסתיר את כלי נשקו מישראל ומהעולם. חלומו של חמאס במשך שנים היה לאחד את כל החזיתות נגד ישראל, באזור ובעולם. מדיניותה של ישראל הייתה למנוע זאת – עד הממשלה הקיצונית הנוכחית, אשר במידה רבה סייעה לאחד את החזיתות נגד ישראל, טוען פרידמן: איום על הסטטוס-קוו בהר-הבית, החמרת תנאי האסירים הביטחוניים, תוכנית להרחבת ענק של ההתנחלויות, הצבת סיפוח יו"ש כיעד רשמי, ונורמליזציה עם סעודיה כהוכחה לכך שניתן להתעלם מהפלשתינים.
מה שמוביל לנקודה השנייה: ישראל נגד אירן ושלוחיה האחרים – חיזבאללה בלבנון, מיליציות איסלמיסטיות בסוריה ובעירק והחות'ים בתימן. כל אלו שיגרו בימים האחרונים כטב"מים וטילים לעבר ישראל או כוחות ארה"ב בסוריה ועירק. אירן ראתה את מאמצי הנורמליזציה כאיום אסטרטגי שהיה מבודד אותה ואת שלוחיה. חיזבאללה הגיע למסקנה שאם ישראל תחסל את חמאס, הוא יישאר לבדו ויהיה חלש בהרבה – ולכן החליט לכל הפחות לפתוח חזית שנייה על אש קטנה.
החזית השלישית היא עולם הרשתות החברתיות ונרטיבים דיגיטליים אחרים, במציאות בה לנרטיב הדומיננטי יש ערך אסטרטגי. חמאס מבצע בקלות רבה מניפולציות בחזית זו, ואם ישראל תיכנס לעזה – תאגידים בכל העולם יילחצו בידי עובדיהם לגנות אותה.