אנתוני בלינקן זכה בשבוע האחרון לקבלת פנים צוננת במזרח התיכון, ולא במפתיע. עמיתו הירדני, איימן ספדי, קרא לו "להפסיק את הטירוף הזה". פגישתו עם מחמוד עבאס נמשכה פחות משעה והסתיימה בלא הצהרה משותפת. רג'פ טאיפ ארדואן כלל לא טרח להיפגש איתו. היה זה אחד הסימנים לכעס הגובר על ישראל, הבא לידי ביטוי גם בהפגנות בבירות המערב ובגינויים מצד מנהיגים.
ישראל עדיין מדברת על מלחמה ארוכה, העשויה להימשך שנה. אבל בפועל, חלון הלגיטימיות קצר בהרבה, והמהירות בה ייסגר תלויה במידה רבה בארה"ב. אם ג'ו ביידן ירצה שהמלחמה תסתיים, ישראל תתקשה להתעלם ממנו – מעריך אקונומיסט. נכון לעכשיו, זה לא מה שהוא רוצה: ביידן תומך בהפוגות הומניטריות, אך דחה את הקריאות ללחוץ להפסקת אש. אבל פקידים בממשל אומרים שוב ושוב, כי ספק האם יש לישראל תוכנית יציאה סדורה. הם מתלוננים שבנימין נתניהו אינו מוכן לדבר על הנושא, וכעת רוצים שדאגותיהם יירשמו למקרה שהמלחמה תסתיים בצורה כושלת.
קשה לתמוך במלחמה כאשר סכנותיה גדלות, במיוחד אל מול דעתו של הציבור האמריקני. סקר של אקונומיסט ו-YouGov מצא, כי 41% מהאמריקנים סבורים שביידן מנהל את ענייני המלחמה בצורה גרועה. סקר אחר העלה, כי 51% מן המצביעים העצמאיים ו-66% מבני 34-18 אינם תומכים במדיניותו. התמיכה בו צונחת בקרב הערבים-אמריקנים, מה שעלול לפגוע בו במדינות מפתח כמו מישיגן בבחירות בעוד שנה. מקורות בוושינגטון אומרים שיחלפו עוד כמה שבועות עד שביידן יתחיל לדבר על הפסקת אש, אך משוכנעים שזה יקרה.
מדינות ערב ודאי מקוות שזה יתרחש. החששות מפני מלחמה רב-זירתית התמעטו ושליטים רבים בהן ישמחו לראות את ישראל מרסקת את חמאס. אבל הם גם חוששים שהמלחמה תוציא לרחובות את אזרחיהם, שרבים מהם סובלים מתנאים כלכליים איומים. מצב זה מוסיף ללחץ על ארה"ב וישראל, השואפות לשמר את ההישגים הדיפלומטיים שלהן בעולם הערבי. עד כה, רוב מדינות ערב הסתפקו במחאות סמליות, אם כי איחוד האמירויות – בת בריתה הערבית הקרובה ביותר של ישראל – קראה לארה"ב לפעול להפסקת אש בהקדם האפשרי.