מהרגע הראשון קרא הממשל שלי לכבד את החוק ההומניטרי הבינלאומי, להוריד למינימום את אובדן חייהם של חפים מפשע ולתת עדיפות להגנה על אזרחים. לאחר המתקפה של חמאס על ישראל, נותק הסיוע לעזה ומזון, מים ותרופות אזלו במהירות. כחלק מנסיעתי לישראל, פעלתי בצמוד למנהיגי ישראל ומצרים כדי להגיע להסכם בדבר חידוש אספקת סיוע הומניטרי חיוני לעזתים. בתוך ימים החלו שוב משאיות אספקה לחצות את הגבול. כיום נכנסות ממצרים לעזה קרוב ל-100 משאיות סיוע ביום, ואנחנו ממשיכים לפעול כדי להגביר את העברת האספקה החיונית. קראתי גם להפוגות הומניטריות בעימות, כדי לאפשר לאזרחים לצאת מאיזורי הקרבות ולהבטיח שהסיוע יגיע לזקוקים לו. ישראל יצרה שני מסדרונות הומניטריים ומיישמת הפוגות יומיות בנות ארבע שעות בקרבות בצפון עזה, כדי לאפשר לאזרחים פלשתינים לעבור לאיזורים בטוחים יותר בדרום.
כל אלו ניצבים בניגוד מוחלט לאסטרטגיית הטרור של חמאס: להתחבא בקרב אזרחים פלשתינים. להשתמש בילדים ובחפים מפשע כמגנים אנושיים. להציב מנהרות טרור מתחת לבתי חולים, בתי ספר, מסגדים ובנייני מגורים. למקסם את מוות ואת הסבל של חפים מפשע – ישראלים ופלשתינים.
אם לחמאס היה בכלל אכפת מחייהם של פלשתינים, הוא היה משחרר את כל בני הערובה, מוסר את נשקו ומסגיר את מנהיגיו ואת האחראים ל-7 באוקטובר.
כל עוד חמאס דבק באידיאולוגיה של הרס, הפסקת אש איננה שלום. מבחינת אנשי חמאס, כל הפסקת אש תהיה זמן אותו ינצלו כדי לבנות את מאגר הטילים שלהם, להציב מחדש לוחמים ולחדש את ההרג בכך שיתקפו חפים מפשע. תוצאה שתותיר את השלטון בעזה בידי חמאס תצית שוב את השנאה שלו, ותמנע מהאזרחים הפלשתינים את האפשרות לבנות משהו טוב יותר עבור עצמם.
כאן בבית – ברגעים בהם גואים פחד וחשד, כעס וזעם – עלינו לעבוד קשה יותר כדי לדבוק בערכינו שהפכו אותנו למי שאנחנו. אנחנו אומה של חופש דתי ושל חופש ביטוי. לכולנו יש זכות להתווכח ולחלוק ולמחות בדרכי שלום, אבל בלי החשש שנותקף בבתי ספר או במקומות עבודה או בכל מקום אחר. בשנים האחרונות, יותר מדי שנאה קיבלה יותר מדי חמצן, ותדלקה גזענות ועלייה מדאיגה באנטישמיות בארה"ב. זה התעצם לאחר מתקפות 7 באוקטובר.
משפחות יהודיות חוששות שיותקפו בבית הספר, כאשר הן עוטות סמלי אמונה ברחובות או מנהלות את חייהן. בה בעת, יותר מדי מוסלמים אמריקנים, ערבים אמריקנים ופלשתינים אמריקנים זועמים וכאובים, חוששים מפני שובם של האיסמלמופוביה וחוסר האמון שראינו לאחר 9/11. איננו יכולים לעמוד מן הצד כאשר שנאה מרימה את ראשה. אנחנו חייבים, ללא יוצא מן הכלל, להוקיע אנטישמיות, איסלמופוביה וצורות אחרות של שנאה ודעה קדומה. אנחנו חייבים לראות זה את זה לא כאויבים אלא כאמריקנים עמיתים.
ברגע של אלימות וסבל כה רבים – באוקראינה, בישראל, בעזה ובמקומות רבים אחרים – ייתכן שקשה לדמיין שאפשרי משהו אחר. אבל לעולם אל לנו לשכוח את הלקח שנלמד שוב ושוב לאורך ההיסטוריה שלנו: מתוך טרגדיה וסבל, יכולה לבוא התקדמות עצומה. יותר תקווה. יותר חרות. פחות זעם. פחות אבל. פחות מלחמה. אסור לנו לאבד את נחישותנו לשאוף למטרות אלו, משום שכעת – זהו הזמן בו נחוצים ביותר חזון ברור, רעיונות גדולים ואומץ פוליטי. זו האסטרטגיה שהממשל שלי ימשיך להוביל – במזרח התיכון, באירופה ומסביב לעולם. כל צעד שנעשה לעבר עתיד זה, הוא התקדמות שתהפוך את העולם למקום בטוח יותר ואת ארה"ב למוגנת יותר.