השנה האמריקנית החדשה נפתחת עם חוב פדרלי שקשה לתפוס: 34 טריליון דולר, פי 1.2 מהתוצר השנתי; בסוף מלחמת העולם השנייה היחס היה פי 1.1. שתי המפלגות תרמו למצב, מציין ניו-יורק טיימס. רפובליקנים העבירו קיצוצי מס ניכרים, דמוקרטים השיקו תוכניות אקלים ובריאות שאפתניות, שתיהן שפכו כסף בזמן הקורונה. במשך שנים סברו כלכלנים רבים שהחוב אינו בעיה. הריבית הייתה נמוכה וכיסוי החוב היה זול. האינפלציה הייתה נמוכה, מה שלימד שהוא אינו פוגע במשק. ההוצאה הממשלתית סייעה ליצירת משרות כאשר האבטלה עלתה ברוב העשור הראשון של המאה. אבל הזמנים השתנו והגרעון מדאיג יותר. בחודש נובמבר הורידה סוכנות מודי'ס את התחזית לארה"ב מ"יציבה" ל"שלילית". שרת האוצר, ג'נט ילן, חלקה על ההחלטה אך הודתה שהמצב הכלכלי הופך את החוב לפחות יציב. פול קרוגמן כתב: "הורדה רצינית של הגרעון, רעיון רע לפני עשור, היא רעיון טוב כעת". יש שלוש מרכזיות לדאגה בנוגע למימון הממשל הפדרלי, מסביר הטיימס. ראשית, הריבית עלתה: לפני עשור ארה"ב שילמה אפס אחוזים על אג"ח צמודות מדד המשמשות למימון החוב; כיום היא משלמת 2%. העלייה אינה משנה את התשלומים על חובות עבר, אך מייקרת את פרעונם של חובות עתידיים, על חשבון הבריאות, הביטחון ועוד. שנית, שיעור האבטלה הוא 3.7%, לעומת 8% בתחילת העשור הקודם. באותה עת ההוצאה הממשלתית עזרה ליצור משרות; כיום המגזר הפרטי צריך פחות סיוע. שלישית, האינפלציה היא בעיה גדולה מכפי שהייתה וגרעונות כבדים מחמירים אותה: אם הקונגרס מוציא יותר או מוריד מיסים, יש לאמריקנים יותר כסף לבזבז והמחירים עולים. כל זה אומר, שהיתרונות של הוצאה גרעונית קטנים מכפי שהיו ועלויותיה גבוהות יותר. שתי המפלגות הציעו פתרונות חלקיים: הדמוקרטים מעדיפים להכביד את נטל המס על העשירים, והרפובליקנים – לקצץ בתקציב. אבל שתיהן בעיקר בלמו זו את זו ואפשרו לגרעון לגדול עוד יותר. ואפילו אם ההצעות של שתיהן ייושמו, הן אינן מתקרבות לפתרון הבעיה. אף אחת מהן אינה מוכנה לקצץ בסעיפים הכבדים ביותר: ביטוח לאומי, Medicare וביטחון. ושתיהן שוללות את העלאת המיסים על משקי הבית. המעגל הזה אינו חדש, אך התנאים הכלכליים עלולים לגרום לכך שהמבוי הסתום יגרום יותר נזק. וככל שהממשל תדחה את ההתמודדות עם הבעיה, כך יהיה קשה יותר להיפטר ממנה. אם מקדימים לפעול, ניתן לפרוס את העלאת המיסים והקיצוץ בתקציב על פני יותר שנים. כמה מומחים סבורים שארה"ב כבר עברה את הנקודה הזאת. המשק עשוי להמשיך לגדול למרות החוב, אבל בנקודה מסוימת לא יהיה מנוס מצעדים כואבים.