"כיצד צריך להסתכל על הכלכלה הסינית?", שאל השבוע ראש ממשלתה, לי קיאנג, בפורום הכלכלי בדאבוס. "זה כמו להסתכל על הרי האלפים", השיב – רכס מרשים שהכי טוב להסתכל עליו מרחוק. שני נתונים שפורסמו למחרת חשפו שתי מגמות משמעותיות בכלכלה הסינית, מציין אקונומיסט: מספר תושביה ירד ב-2023 זו השנה השנייה ברציפות, והתוצר שלה הצטמק במונחים דולריים. בתפקיד הקודם, כראש המפלגה הקומוניסטית בשנגחאי, לי פיקח על הסגר ההדוק בעיר בעת התפרצות הקורונה. לאחר הסרת המגבלות ההדוקות בסוף 2022, רבים מתו מן הנגיף למרות שהרופאים ניסו לייחס את התמותה לסיבות אחרות; ייתכן שמדובר ב-1.4 מיליון בני אדם בין דצמבר 2022 לפברואר 2023 ואולי אפילו 1.8 מיליון. הנתונים הרשמיים שפורסמו השבוע הראו, כי אשתקד מתו 11.1 מיליון סינים, עלייה של 700,000 לעומת 2022 – נתון נמוך מאשר ההשערות לגבי הקורונה. אבל חלק מהמתים בהערכות כנראה מתו בדצמבר 2022, וייתכן שחלק מן הזקנים והחולים שמתו מקורונה היו מתים ממילא מסיבות אחרות. לצד העלייה בתמותה נרשמה ירידה בלידות: למעלה מ-500,000 בשנה שעברה. בשורה התחתונה, אוכלוסיית סין ירדה ב-2 מיליון בני אדם. למעלה מחמישית הסינים כעת הם בני 60 ומעלה – 297 מיליון איש, שהיו יוצרים את המדינה המאוכלסת הרביעית בגודלה בעולם. למרות אוכלוסייתה המצטמקת והמזדקנת, סין מתקשה להעסיק את צעיריה. לאחר ששיעור האבטלה בערים הגיע ל-21% בחודש יוני, הפסיקה סין לפרסם את הנתון. השבוע החלה הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה לפרסם נתון מתוקן, שאינו כולל את הסטודנטים המחפשים עבודה; התוצאה: אבטלת צעירים של 14.9% בערים בדצמבר – ללא נתונים על החודשים הקודמים. בכל מקרה, הוצאת הסטודנטים היא משמעותית ואיתם הנתון היה גבוה בהרבה. בסטייה משמעותית נוספת מהסטטיסטיקות המקובלות, לי חשף בדאבוס את נתוני הצמיחה של ארצו יום לפני הפרסום הרשמי: 5.2% בנתונים מתואמים לאינפלציה, מעט מעל היעד הרשמי (5%). הצריכה הפרטית והציבורית תרמה 82% מהצמיחה, השיעור הגבוה ביותר מאז 1999, ובכך כיפרה על חלק מהחולשה בענף הנדל"ן. כל זה נראה טוב מרחוק, כמו האלפים. אבל אם מסתכלים מקרוב, הנוף נראה בוגדני – מנתח אקונומיסט. המחירים יורדים, במיוחד במזון ובדלק, אך לא רק בהם. כאשר מביאים בחשבון ירידה רוחבית זו – החמישית בלבד ב-40 השנים האחרונות – הצמיחה אשתקד הייתה 4.2% בלבד. כדי להיאבק בלחץ הדפלציוני הזה, הקל הבנק המרכזי הסיני את המדיניות המוניטרית בשנה שעברה, למרות שהפדרל ריזרב העלה את הריבית. הצמיחה המתונה, ההתקפות של המאסדרים והיריבות הגיאו-פוליטית עם ארה"ב – כל אלו מרחיקים את המשקיעים הבינלאומיים המתכנסים בדאבוס. אחת התוצאות היא היחלשותו של היואן מול הדולר בשנה שעברה. במונחים דולריים, התוצר הסיני ירד בשנה שעברה, בעוד התוצר האמריקני עלה ב-6% במונחים נומינליים. שערי ריבית, כמו פסגות הרים, נוטים להיות גליים והדולר לא תמיד יהיה חזק. אבל כלכלנים החלו לתהות האם הנסיגות האחרונות של סין הן סימנים לגורמים בסיסיים יותר המושכים אחורה את כלכלתה. על-פי כמה תחזיות, התוצר הסיני יפסיק בעשור הקרוב לצמוח ביחס לזה האמריקני, ולאחר מכן אף יתחיל לרדת. יש הרבה דיבורים על "השיא הסיני" ולי ניסה לקדם תפיסה זו. אבל קשה היה להתעלם הנוף האלפיני בדאבוס וממשמעותו הסמלית.