דרך מובנת מאליה לסכם את הקריירה של יורגן קלופ כמנג'ר של קבוצת הכדורגל ליברפול היא באמצעות תארים והישגים: שבעה תארים מרכזיים בתשע שנים. אבל מבט עמוק יותר בהשפעתו של המאמן הגרמני הוא באמצעות שתי מחוות שלו, המהוות מדריך לניהול בכדורגל ומעבר לו ואפילו לפילוסופיית חיים – סבור אקונומיסט. המחווה הראשונה היא מבט ניצחון של זכר אלפא. אחרי נצחונות גדולים באצטדיון אנפילד, קלופ נהג לזנק ליציע המאכלס את האוהדים הנלהבים ביותר. על הרקע של שאגות הערצה, הוא תפס את האוויר פעם ופעמיים ושלוש. לאחר מכן הוא הלם על סמל הקבוצה שעל חזהו. האגרוף היה גם חגיגה וגם הבטחה: עשינו את זה – ונעשה את זה שוב. המחווה השנייה היא חיבוק דוב, המסמל הוקרה כמו גם צהלה. קלופ חיבק את חניכיו בין אם ניצחו ובין אם לאו. הוא חיבק אותם בין אם שיחקו היטב ואין אם לאו (ואפילו את מי שלא שיחק כלל). לעיתים הוא חיבק את היריבים, לרוב אחרי שניצח אותם. סייעה העובדה שהוא גבוה מאוד, כך שנראה כאבא של חניכיו. תכונותיו של קלופ כוללות גם כריזמה של סופרסטאר, הן בהופעות בתקשורת והן לאחר הבקעת שערים. "החיפושית החמישית של ליברפול", כינה אותו עיתון איטלקי. מתחת לחיצוניות זו מצוי גאון טקטי, ממשיך אקונומיסט. סגנון הכדורגל של קלופ משלב חדשנות וסוג של אנרגיה משוגעת. בליברפול שלו, המגנים הם השחקנים היצירתיים ביותר. לעיתים שחקנים שמצטרפים למועדוני-על כמו ליברפול רועדים מפחד; אצל קלופ, כוכבים משתפרים ואלמונים הופכים לכוכבים. לא משנה כמה הסיכויים קלושים – קלופ תמיד מתעקש שיש סיכוי לנצח. הקבוצה חזרה מפיגור 3:0 מול ברצלונה של ליאו מסי וזכתה בגביע האלופות. בשל גל פציעות, הרכב שכלל בעיקר שחקנים צעירים זכה בגביע האנגלי. ב-2020 זכתה ליברפול באליפות לראשונה מזה 30 שנה. לאחר נצחונות מיוחדים, קלופ ושחקניו הצטרפו לאוהדים בשירת "You’ll Never Walk Alone" וקלופ העיר ש"זה קצת כמו תפילה". לא הכל היה ורוד. רוב הקבוצות לא זוכות בכל; קלופ זכה בהרבה, אבל גם נכשל בצורה כואבת. מנצ'סטר סיטי גזלה ממנו את התואר במחזור האחרון – פעמיים. ריאל מדריד גברה עליו בגמר ליגת האלופות – פעמיים. שעות אחרי אותה אכזבה, קלופ שר על הדרך חזרה. הוא יודע כמה הרבה חשוב הכדורגל – וכמה מעט: "הדבר הכי חשוב בין הדברים הכי פחות חשובים" – מרתק, אבל משחק שאמור להיות מהנה. זוהי נקודת מבט חכמה על כדורגל ועל כשלונות. "אם נוכל לעשות את זה – נהדר", אמר קלופ לשחקניו לפני אותו משחק עם ברצלונה. "אם לא – אז תיכשלו בדרך היפה ביותר". אם מבטיחים לאנשים שמותר להיכשל, מחזקים אותם בנטילת סיכונים ובכך מעלים את הסיכוי שיצליחו. קלופ גם יודע שכישלון אינו בושה אלא בלתי נמנע ואפילו יכול להיות מפואר. האגרוף והחיבוק – שני סמלי השיטה של מאמן שהטביע את חותמו על התרבות האנגלית. יתרה מזאת: הוא תפס את המשמעות האמיתית של ספורט. כן, הוא יכול ללמד אותך כיצד לנצח – עקשנות, עבודת צוות, מזל. אבל בהתחשב בעובדה שרוב האנשים אינם אלופי עולם, על המגרש ומחוצה לו, הספורט מלמד כיצד להפסיד ולהמשיך הלאה.