במשך שנים, הימין הקיצוני של אירופה הלך והתחזק ופילס את דרכו לעבר השלטון. חומות ההגנה נגד קיצונים שנחשבו בלתי עבירות, הלכו ונפלו במדינה אחר מדינה. תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי (9.6.24) עשויות להתברר כהוכחה הסופית לכך שהוא כאן ואינו הולך לשום מקום – מנתח וושינגטון פוסט. ברחבי היבשת, ובמיוחד בגרמניה וצרפת עתירות החשיבות, הימין הקיצוני רשם הישגים ניכרים ואפילו תוצאות שיא. זה איננו נתיב לשלטון – הימין השמרני והמרכז עודם בעלי רוב מוצק בפרלמנט האירופי – אבל מדובר בהדגשה של מגמה ברורה. האיחוד האירופי, שזכה זמן רב לשבחים כמבצר פוסט-לאומי של ערכים ליברליים, לא רק מקבל לאומנות בלתי ליברלית; ייתכן שהוא בדרך לעידן חדש של פוליטיקה ימנית במערב. מפלגתו של עמנואל מקרון סיימה במקום השני, הרחק מאחורי זו של מרין לה-פן; מפלגתו של אולף שולץ נדחקה למקום השלישי, אחרי "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD). זהו הדהוד למצב שמעבר לאוקיינוס האטלנטי, כאשר ג'ו ביידן מנהל קרב קשה נגד הטראמפיזם הרואה עצמו כבן-ברית של הימין הקיצוני האירופי. 2016 – הברקזיט ונצחונו של דונלד טראמפ – הייתה איתות מוקדם למגמה עולמית של לאומנות שמרנית. הפרלמנט האירופי אינו הגוף החזק ביותר באיחוד, אך הוא יכול להטיל וטו על חוקים ולעצב אותם ואחראי על תקציב האיחוד. יש לו גם המילה האחרונה בבחירת נשיא הנציבות – התפקיד החזק ביותר בבריסל. הנשיאה הנוכחית, אורסולה פון-דר-ליין, מעוניינת בקדנציה שנייה ועשויה הפעם להסתייע בראש ממשלת איטליה, ג'יורג'יה מלוני – אשר השתלבה בזרם המרכזי של אירופה טוב יותר מעמיתיה שבימין. פרשנים רואים את מלוני כדוגמה לאופן בו הימין הקיצוני עולה לשלטון: הימין-מרכז באיטליה לא הצליח לבלום את המפלגה ששורשיה נטועים בניאו-פשיזם שאחרי מלחמת העולם השנייה. אבל הצלחתה מדגימה גם את מגבלותיו של הימין הקיצוני: מלוני שמרה על מרחק ברור מקיצוניים כמו לה-פן, אשר מצידה התנתקה מה-AfD. ועדיין, מדגיש הפוסט, נראה שהפוליטיקה האירופית צועדת לעבר המכנה המשותף הרחב של תנועות אלה: ספקנות לגבי מדיניות האקלים התוקפנית של האיחוד האירופי ובמיוחד כלפי ההגירה. אחת ההערכות היא, שמרכז הכובד החדש לא יהיה הרחק בימין הקיצוני, אלא מימין למרכז-ימין של פון-דר-ליין – הכיוון אליו דוחפים מלוני ובעלי בריתה, במיוחד בנושאים כמו האקלים, זהות מגדרית וכמובן ההגירה. האיחוד האירופי כבר עמל על חיזוק גבולותיו מול מהגרים. הפוסט חשף לאחרונה כיצד האיחוד וכמה מן המדינות תומכים ומממנים מדינות אפריקניות העוצרות אלפי מהגרים ונוטשות אותן באיזורים מרוחקים במדבר סהרה. כעת נחשף "המיתוס של קוסמופוליטניות" שאפף זמן רב את דיוני האיחוד ואת הטכנוקרטים האידיאליסטים שלו בבריסל. כמה מחוזי האיחוד ראו אותו כצעד ראשון לקראת עולם חסר גבולות, אבל המציאות שונה מאוד. בפועל, האיחוד הוא צורה פוליטיות של איזוריות, כשם שהמדינה היא צורה פוליטית של לאומיות; אזרח של האיחוד אינו אזרח העולם. כמה מקבלי החלטות מרכזיים מצטרפים לפסימיות המובנית של הימין הקיצוני בנוגע למשמעות של להיות אירופי. "יש בחברות שלנו תחושה חסרת פרופורציה של אכזבה", אומר תומס באגר, מזכיר המדינה במשרד החוץ הגרמני. "איבדנו את האמון בכך שהצלחנו להטות את ההיסטוריה לעבר הדמוקרטיה. רוסיה איבדה את רעיון העתיד וולדימיר פוטין פנה אל העבר. אנחנו בסכנה שניפול לאותה מלכודת".