פרופ' קנת מן מנתח במאמרו בעיתון הארץ את הפער המקומם בין הזכות המשפטית המוקנית לנפגעי טרור יהודי לתבוע נזיקין מהתוקפים, לבין המציאות המונעת זאת מהם. לטענתו, בעוד החוק מאפשר הגשת תביעות אזרחיות, בפועל ניצבים בפני הקורבנות חסמים ביורוקרטיים ומשפטיים כמעט בלתי עבירים, המותירים אותם ללא סעד או פיצוי על נזקיהם הקשים.
מן מדגיש כי המערכת נכשלת במתן הגנה וסיוע לנפגעי פשיעה לאומנית בבואם לדרוש צדק. לדבריו, הקושי בזיהוי התוקפים והיעדר גישה לראיות שנאספו על-ידי גופי הביטחון, יוצרים חסינות כלכלית למבצעי העבירות. המאמר מבקר את אוזלת היד של המדינה ומציין כי המצב פוגע בזכויות הפרט ומעקר את כוח ההרתעה הנדרש מול פורעי חוק במרחב האזורי.
התובנה המרכזית היא כי ללא שינוי מבני בדרכי הגישה לערכאות, שלטון החוק נותר כסיסמה ריקה עבור הנפגעים. מן קורא לדרג המדיני ולמערכת המשפט להסיר את המכשולים המונעים את הגשת התביעות, ומזהיר כי המשך המצב הקיים מעמיק את תחושת חוסר הצדק ומערער את אמון הציבור ביכולתה של המדינה לאכוף את הדין באופן שוויוני.
הדברים מובאים כתמצית המאמר המפורסם בהארץ