אנה מומיליאנו מנתחת במאמר בסיסי בניו-יורק טיימס את התמורות העמוקות ביחסי ארצות הברית ואירופה על-רקע האפשרות לשינוי שלטוני בוושינגטון. לדבריה, מנהיגי היבשת, ובראשם ראש ממשלת איטליה ג'ורג'יה מלוני, מובילים קו המנסה לאזן בין נאמנות לברית נאט"ו לבין הבנה ריאליסטית של האינטרסים הלאומיים המשתנים.
הכותבת מציינת כי הסוגיה האירנית מהווה את אחד ממוקדי המתיחות המרכזיים בשיח הבין-יבשתי. לפי ניתוחה, בעוד הממשל האמריקני הנוכחי שמר על קו מסוים של הידברות וריסון, הציפייה למדיניות "מקסימום לחץ" מצד ממשל רפובליקני עתידי מאלצת את מדינות אירופה לבחון מחדש את קשריהן הכלכליים והדיפלומטיים עם טהרן. מומיליאנו טוענת כי מלוני ממצבת את עצמה כגשר פוטנציאלי בין הצדדים, תוך שהיא מדגישה את חשיבות היציבות בים התיכון.
לסיכום, אנה מומיליאנו מעריכה כי אירופה אינה יכולה עוד להסתמך על מטריה ביטחונית אמריקנית יציבה וצפויה כבעבר. התחזית שלה מצביעה על הכרח בגיבוש עצמאות אסטרטגית אירופית, שתדע להתמודד עם האתגרים מצד אירן ורוסיה גם ללא הובלה אמריקנית מובהקת. היכולת של מנהיגי היבשת להסתגל למציאות פוליטית חדשה תכריע את חוסנו של המערב בשנים הקרובות.
- הדברים מובאים
כתמצית המאמר המפורסם ב-New York Times.