המבקש, העוסק במסחר בבדים, רכש בדים מהמשיבה, חברה טורקית המייצרת בדים. להבטחת התשלום מסר המבקש למשיבה 6 שיקים בסכום כולל של 340,000 שקל.
לטענת המבקש, הבדים שנשלחו אליו היו פגומים, ועל כן סירב לפרוע את השיקים. בשל כך מתנהלת בנושא זה תביעה אחרת בבית המשפט. הצדדים ניהלו משא-ומתן ליישוב המחלוקת ביניהם. המשא-ומתן התנהל בין סוחר הבדים ובא-כוחו, ובין חברת הבדים הטורקית ובא-כוחה, עו"ד
איתן ברקוביץ', אשר עבד באותה עת במשרדו של עו"ד
גדיאל בלושטיין. במסגרת זו התקיימה גם פגישה בין המבקש ובא-כוחו ובין עו"ד ברקוביץ' ושניים מנציגי חברת הבדים הטורקית אשר היו באותה עת בארץ. הצדדים החליפו ביניהם נוסחים של הסכם פשרה, אך בסופו של דבר לא נחתם הסכם פשרה.
כל צד טען את אשר טען.
התשובה לתובענה נחתמה בשני תצהירים: האחד של עו"ד ברקוביץ', והשני של עו"ד בלושטיין, שניהם מטעם חברת הבדים הטורקית.
עורכי הדין של החברה העידו בנוגע למשא-ומתן בין הצדדים, בנוגע לטיוטות שהוחלפו, ועל הבדיקות שנעשו במטרה למצוא פתרון לסכסוך.