- כליאת שווא - כליאת שווא מוגדרת בס' 26 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כהאי לישנא: "...שלילת חירותו של אדם, שלילה מוחלטת ושלא כדין, למשך זמן כלשהו, באמצעים פיסיים או על-ידי הופעה כבעל סמכות". לגבי עובדים זרים, הכלל הוא, שיש למנוע פגיעה מיותרת באנשים השוהים ועובדים במדינת ישראל שלא כדין (בג"צ 1911/03 האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח' נ' שר האוצר ואח', [פורסם בנבו] תק-על 2003(4) 561 (2003)). על-פי ס' 13א(ב) לחוק הכניסה לישראל, שוהה שלא כדין בישראל יוחזק במשמורת עד יציאתו מישראל, או עד להרחקתו ממנה, אלא אם כן שוחרר בערובה. התובעת הוחזקה במתקן המשמורת משך שמונה ימים, כאשר מספר ימים מתוכם שלא כדין, לאחר שמילאה את תנאי השחרור בערובה, וזאת בעקבות כשלים טכניים. המדיניות היא להורות לרשויות להימנע ככל האפשר ממעצרי שווא, ולמנוע כשלים טכניים כגון אלו אשר התרחשו במקרה דנן.
- הפיצוי המגיע לתובעת - לאור כליאתה שלא כדין, התובעת זכאית לפיצוי בגין הסבל שחוותה כתוצאה מכך. עם זאת, נפסק כי לא נגרם לתובעת סבל ונזק נפשי, מעבר לעוגמת הנפש שנגרמה לה, כתוצאה מהיותה כלואה מאחורי סורג ובריח, שכן במהלך החזקתה במשמורת זכתה התובעת ליחס הולם וראוי. זאת ועוד – לא צורפה כל חוות דעת רפואית להוכיח את נזקה.
- מניין הימים לשהות התובעת במשמורת שלא כדין - נכון אומנם שהוצע לתובעת לעזוב את המתקן ללא דרכונה ביום החמישי, אולם שחרורה של התובעת ללא דרכונה משמעותו ככליאה, מאחר שברור כי התובעת, כשוהה בלתי חוקית במדינת ישראל, אינה יכולה לנוע ללא אמצעי זיהוי. יתרה מכך, עיכוב דרכונה של התובעת במקרה זה נעשה שלא כדין, מאחר שהייתה קיימת לה האפשרות החוקית, להשתחרר ממתקן המשמורת. וראה על דרך ההקבלה, הלכה לעניין עיכוב דרכון של עובד זר בידי מעבידו, פעולה הנתפסת כפסולה מכל וכל, הפוגעת בזכות היסוד לחופש תנועה בישראל והמעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ע"ע 1064/00 קיניאנג'וי נ' אוליציקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 625 בעמ' 639-640 (2000)).
- הפגיעה בזכות התובעת לכבוד - אהרן ברק, בספרו 'פרשנות במשפט', קבע: "כאשר זכות אדם מוגנת נפגעת, בית המשפט רשאי וחייב לעבד תרופה מתאימה. לשם כך אין צורך בדבר חקיקה מיוחד הקובע תרופה להפרת זכות חוקתית: התרופה טמונה בעצם ההפרה, ובזכותו של הנפגע". (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שלישי - פרשנות חוקתית 705-704 (1994)). הזכות לחופש תנועה נגזרת מערך כבוד האדם: "הערך של כבוד האדם וחירותו מבוסס על האוטונומיה של הרצון האישי, על חופש פיתוח האישיות ועל ההכרה בחופש הבחירה של הפרט. מכאן נגזרת זכותו של הפרט לנוע באופן חופשי בגבולות מדינתו ומחוצה לה". משנשללה חירותה של התובעת על-ידי כליאתה מאחורי סורג ובריח שלא כדין, הופרה זכותה היסודית לחירות ולחופש תנועה.
- האם נפגעה זכותה של התובעת לאוטונומיה אישית? - במקרה דנן, לא נשללה מן התובעת האוטונומיה על גופה ולא נגרם לה נזק פיזי, בגין השארתה במשמורת שלא כדין.
- יחס שלטונות ההגירה אל התובעת - שלטונות ההגירה התייחסו אל התובעת באופן מבזה ומשפיל כאשר לא איפשרו לה להתפנות והיא נאלצה להתפנות מאחורי גלגלי הרכב המסחרי שהוביל אותה, תוך ששוטר נועץ בה עיניים בזמן זה.
- מהו סכום הפיצוי הראוי בגין כליאת שווא? - בהלכת כרמלי נפסק כי "נזק מכליאת שווא אינו טעון הוכחה". המלומדת דפנה ברק ארז ציינה בספרה עוולות חוקתיות (דפנה ברק-ארז, עוולות חוקתיות, 266, 277-276 (1993)) כי:
- "הכוונה היא לנזק, שניתן להניח כי נגרם לאדם שזכויותיו האישיות לא זכו להתחשבות ולהכרה. נזק זה בא לידי ביטוי בפגיעה ברגשותיו של התובע... לפגיעה בזכויות אלה יפים העקרונות האנגליים של פיצויים "כלליים" ו"מוגברים". הפיצוי יתבסס על הערכת מידתה של הפגיעה ברגשותיו של היחיד, על-רקע נסיבות הענין. נוכח מהותה של הפגיעה בזכויות מסוג זה, לא ניתן לצפות להוכחה מדויקת של הנזק כדוגמת ההוכחה שנדרשת בהתייחס לנזקים התוצאתיים-הפיזיים או הכלכליים. הוכחה כזו אינה אפשרית, מאחר שאין אמות מידה לתחושות כלליות ולא-חולניות של עלבון וצער. בתי המשפט יצטרכו להיזקק להערכה שתתבסס על נסיבות העניין וגם על ניסיון החיים של השופטים".
- הפיצוי הראוי לתובעת - לפיכך, במקרה זה יש לפסוק פיצוי המבטא את הנזק שנגרם לתובעת, עקב החזקתה במשמורת, שלילת חירותה וכמו-כן, פיצויים בגין התנהגות שוטרי משטרת ההגירה אל התובעת בדרך אל מתקן המשמורת. התובעת תיארה בפני בית המשפט את סבלה מאז האירוע. יודגש, כי עצם העובדה שהתובעת לא פנתה לרופא, אינה מעידה בהכרח על גודל סבלה ועוגמת הנפש שנגרמו לה. על כן, יש להעמיד את הפיצוי כלפיה בסך 15,000 שקלים.
|