זה יישמע, מן הסתם, מאכזב, אבל הדברים אמורים במציאות כפויית-טובה, שאין טעם לברוח ממנה. אף שעדיין חזון למועד - קלושים למדי, אם לא אפסיים, סיכוייו של הנציג הישראלי באירוויזיון הקרוב להעפיל אל הגמר.
אין בדברים האלה כדי למתוח, חלילה, ביקורת על נדב גרג', "הכוכב הבא" בן ה-16,שנבחר כנציג-ישראל בתחרות. על מידת-כישוריו וטיבו של השיר שישמיע, יעמדו במקומי אנשי המקצוע. הביקורת מוטחת ב
רשות השידור הישראלית, שלא השכילה עדייו ללמוד שאין לה מה לחפש באירוויזיון, באשר עצם שמו הוא מחוץ לתחומה, מה גם שההצבעה בתחרות הזמר האירופאית היא, כידוע, גושית ופוליטית.
הסתננות
כמו בשנים הקודמות צפוי גם הפעם לישראל כישלון מהדהד. לכישלון הזה יש, אומנם, אלף ואיד תירוצים, אבל לכולם מכנה משותף: תחרות האירוויזיון נועדה, מעצם מהותה, למדינות החברות באיגוד השידור האירופאי והוא גם זה שפורס עליהן את חסותו. ישראל, לעומת זאת, עדיין מצויה על המפה האסיאתית ו"הסתננותה" לתחרות שאיננה שלה לא מתקבלת בעין יפה. יתר על כן: התפרצותה לעבר דלת פתוחה נתקלת אפילו בעויינות די גלויה.
סוד גלוי הוא שמרבית המדינות הנמנות עם איגוד השידור האירופאי אינן נוטות חסד דווקא לישראל המסתננת אליו ביטוי מובהק לכך היא ההצבעה שלהן בתחרות הזמר. יותר משההתייחסות בה היא לטיב השר עצמו - היא מתנקזת למעמדה הפוליטי של "המדינה הציונית", שאיננה אהודה בלשון המעטה.
יד אחת
וחוץ מזה, מרקיז, אין מה לצפות שבהרכב הדמוגרפי הזה יש כדי לשחק לטובת ישראל. אחרי ככלות הכל, מרבית המשתתפות בתחרות הן מדינות הגוש המזרחי, ואלה עושות יד אחת - מדינה עבור רעותה. בדרך זו מוכרעת, כמעט תמיד, הכף לטובתן והן אלה שצועדות בראש רשימת הזוכות.
הלקח הנלמד הוא ברור.עקב כישלונותיה הרצופים בעבר, תשכיל רשות השידור הישראלית לעשות אם תרחיק להבא את רגליה מן האירוויזיון. בל יהי חלקה עם הביזיון הזה.
