הנה מספר פרטים ביוגרפיים של מועמד מספר 6 ברשימת מרצ בבחירות הקרובות, המופיעים ב"ויקיפדיה" - אותה מרצ המתהדרת בסיסמא:
"שמאל זה מרצ" - כדלהלן:
"מוסי רז נולד ב-19 בדצמבר 1965. הוא איש ציבור ישראלי וחבר הכנסת לשעבר מטעם מרצ. נולד בירושלים בשם
משה מזרחי להורים בני העדה הכורדית. כשהיה בן 4 שינו הוריו את שם משפחתם לרז. למד בבית הספר רנה קאסן. עם גיוסו לצה"ל התנדב לצנחנים לגדוד הנח"ל המוצנח (שבאותם ימים כונה "גדוד 50"). בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. רז שימש כמפקד כיתה בגדוד ויצא לקורס קציני חי"ר. בתום הקורס מונה רז למפקד צוות ביחידת מגלן שהוקמה באותה עת, והיה לאחד ממפקדי הצוותים הראשונים שבה. רז השתחרר בדרגת סרן, המשיך לשרת ביחידת המילואים של היחידה וקודם לדרגת רב-סרן. בוגר האוניברסיטה העברית בכלכלה וראיית חשבון".
את/ה קורא/ת הדברים וחושב/ת לעצמך, איזה ביוגרפיה מרשימה. ממש גבר שבגברים. גם לוחם עז בשורות צה"ל, גם קצין ואפילו אדם משכיל, שהרי האיש הוא בוגר האוניברסיטה העברית בכלכלה וראיית חשבון. בוודאי אין מדובר בקוטל קנים וגם/או בשומר במקשת אבטיחים. עד שנופלת עיניך על ידיעה הקשורה למערכת הבחירות האחרונה ולמעורבותו הפעילה של אותו מוסי רז, במערכת בחירות קרובה זו. מתברר, כי אותו מוסי רז פנה לוועדת הבחירות המרכזית בטענה לפיה פעילי תנועת
ש"ס, מחלקים במתנה תפילין בבתי-ספר. לטענתו, הדבר מהווה "שימוש אסור ומתן מתנה אסורה על-פי החוק ומתן קמע שגם הוא אסור על-פי החוק". ביני לביני התברר שאנשי תנועת ש"ס לא חילקו, כלל וכלל, תפילין במתנה בבתי-ספר, כטענתו של מוסי רז ותגובתו הייתה שהוא מושך תלונתו שהגיש הוא לוועדת הבחירות. תלונתו של רז נמשכה אמנם, על-ידו, מוועדת הבחירות, אבל הטעם הרע שלה, כמו-גם הריח הרע שמדיפה תלונה זו, דומה, כי לא נמוג ולא נתמוסס, בחלל-האוויר והוא ירחף כצל עכור מעל מרצ, בבחירות הקרובות.
וזאת לדעת. אם עד כה הדיפה מרצ ריח עמום של רתיעה ובחילה בכל הכבוד הראוי מכל הקשור במסורת ובקיום תרי"ג מצוות הדת היהודית, הגם שמעולם לא מצאו הדבר ביטוי מפורש בתעמולת הבחירות של ובמצעה, הרי בא מוסי רז ובתלונתו זו, הצהיר
קבל עדה וקהל כי יהדות לחוד ומרצ לחוד וכי שניים אלה, אין להם, דבר וחצי דבר במשותף ואין לכרוך ולקשור אותם, זה בזה. אם חשב, בכלל, יהודי שומר תרי"ג מצוות, בעל תודעה שמאלית, להצביע למרצ, באה תלונתו זו של רז וזיהוי התפילין כקמע, המחולק במערכת בחירות וסילקה גם בוחר בכוח זה, מכל מחשבה אפשרית ועתידית, אפשר אולי יתן קולו, בבחירות הקרובות, למרצ.
מזה שנים רבות אין השמאל והדת היהודית חיים בהרמוניה, זה עם זה ואין להם אף מדור משותף וסמוך, זה אצל זה, בבחינת שמן ומים שלא יתערבבו לעולם זה בזה. בעבר הוקמה - בשנת 1943 סיעה של עובדים דתיים, בהסתדרות הכללית של העובדים, שמטרתה הייתה להגן על זכויותיו של הפועל הדתי, שבין ראשיה ומקימי סיעה זו, נמנו פרופ' ישעיהו ליבוביץ ופרופ' בנימין זאב פרנקל. בזמן ייסודה של סיעת
"העובד הדתי", היה אחוז הפועלים הדתיים בהסתדרות נמוך ביותר, כאשר עם קום המדינה ולאחר שרבבות עולים דתיים הצטרפו להסתדרות, העדיפו - רובם - להשתייך לסיעות אחרות בהסתדרות.
"העובד הדתי", שהשתתף בבחירות להסתדרות ואף לכנסת הראשונה, קיבל תמיד מספר קולות זעום בבחירות לכנסת ולא עבר מעולם את אחוז החסימה בשנים האחרונות הצטרף לרשימת "המערך". סיעת "העובד הדתי" שנקראה גם בשם:
"הפשט הדתי", הייתה תת-זרם בחינוך בישראל, ששאף לחינוך דתי, ברוח תנועת הפועלים. תת-זרם זה, עורר כעסה של תנועת "המזרחי", אליה השתייכו מרבית בתי הספר הדתיים, והמחלוקות שליוו אותו היו מהגורמים לנפילת הכנסת השנייה. נגד תת-הזרם נטען כי הוא מחנך בעיקר לערכי תנועת העבודה, והחינוך הדתי בו משני בלבד.
מאז, כמעט ולא נראו חובשי כיפות, בין חובשי ספסלי סיעות השמאל בכנסת ואף בשורות מפא"י, שהתגלגלה להיות המערך ותנועת העבודה
בימים שעדיין נחשבה כמפלגה שמאלית. גם אם היו חברי כנסת, בעלי אוריינטציה דתית וגם/או מסורתית, הרי הם לא הבליטו עובדה זו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי אצל ח"כ הרב
מנחם הכהן, ששימש רבה של ההסתדרות והיה בשר מבשרה של מפלגת העבודה.
בציבוריות הישראלית השתמשה התפיסה שלחובשי כיפות אין מקום בשורות השמאל ולכן נראו, יותר ויותר, חברי כנסת דתיים, חובשי כיפות, בקרב המפלגות החילוניות, בצד ימין של המפה הפוליטית, דוגמת תנועת "
הליכוד" ותנועת "
ישראל ביתנו", חרף תפיסותיהם החילוניות של מפלגות אלה ותמיכתה של תנועת "ישראל ביתנו", בנישואים אזרחיים ובשאר עניינים, שלא עלו בקנה מידה אחד, עם תפיסת היהדות האורתודוכסית הנורמטיבית. זאת ועוד. היה ברור, לכל
אם כי איש לא דיבר על כך, בפומבי ובגלוי כי יש סיכוי טוב יותר לחברי כנסת דתיים, בני עדות מזרח, במפלגות הימין, מאשר במפלגות המזוהות שמאלה, ל"ליכוד".
מרצ נחשבה תמיד ל
"מפלגה לבנה" (ויסולח לי על הדימוי העדתי-גזעני המובהק), כאשר היו גם שראו בה ורואים בה, גם היום מפלגה שמאלנית, המתעבת ושונאת ערכי היהדות האורתודוכסית הנורמטיבית. בחינת שמות חמשת חברי הכנסת ברשימת מועמדי מרצ לכנסת ה-20, מעלה שזהבה גלאון;
אילן גילאון (לשעבר, פלורין גולדשטיין); עיסוואי פריג';
מיכל רוזין ותמר זדנברג, הינם ארבעה חברי כנסת אשכנזים ("לבנים") וחבר כנסת אחד, ערבי, כאשר, אך ורק במקום השישי ברשימה זו, מופיע מוסי רז, שהינו בן עדות המזרח מהעדה הכורדית. לכן, רואים בני עדות המזרח, במי ששיך "אליהם" ורואה בחלוקת תפילין, משום חלוקת קמעות, משום "בגידה" בהם ובמורשתם הדתית. גם אם ייטען שמוסי רז לא התכוון לפגוע בבני עדות המזרח, בהגשת התלונה לוועדת הבחירות, הרי במקרה הטוב, ניתן להאשים אותו בבורות מדאורייתא,
בכך שאין יודע הוא שתפילין אינם בגדר של קמעות.
אם כך ואם כך, מרצ "יוצאת רע" מהסיפור הזה, שכן חוסר הרגישות שלה ושל מועמדי רשימתה לכנסת ה-20
ובמיוחד חוסר רגישותו של המועמד המזרחי הבכיר שלה (בהנחה שלא נזקוף לחובתו היותו בור מוחלט, בעניינים של יהדות והיותו בגדר של בור מדאורייתא, בכל הכבוד הראוי) - לקשר הגורדי של בני עדות המזרח, לעניינים של מסורת, אמונה ויהדות, בכלל, עלולה לעלות לה בעוכריה ואולי אף באובדן מנדט אחד, מקרב ציבור הבוחרים המסורתיים, הנוטים אל השמאל. עדיין קשה לעקור מבוחר מזרחי
ואפילו הינו איש שמאל מובהק עניינים שבאמונה ואם נראה בעיניו שמפלגה פוליטית,
מבזה, לכאורה, עניינים שבאמונה ושבדת, הרי לא יעביר הוא על מידותיו ויעביר קולו, ממפלגה כזו למפלגה אחרת.
אנשי מרצ לא טרחו אפילו להתנצל על התנהלותו זו של מוסי רז, שלא לדבר על כך שהוא עצמו עבר על הדברים, לסדר היום והסתפק במשיכת תלונתו מוועדת הבחירות.
מי שמזלזל, זלזול כה חמור, בציבור מצביעים בכוח ובענייני אמונה שלהם, בל יתפלא, אם יוכה, בשל כך, בתגובת נגד, בקלפי.