אילה חסון ישבה בשקט כל משך השידור, ולא התערבה כש
עמיר פרץ כל הזמן באופן סיסטמתי פרץ לדברי כץ, לא ענה לשאלותיו, התחמק מהשאלה מה דעתו בקשר לסכנה הגרעינית מצד אירן ל
ישראל, בעוד השר כץ מאזין במלוא הכבוד לדבריו של פרץ כשהיה בתורו. הניגוד הכה בולט בין הרמה של נציג הליכוד, התרבות שהוא מייצג, לבין התת תרבות שהציג עמיר פרץ - היה התשובה לשאלה מדוע אין על רה"מ להתעמת עם השמאל בעימות טרום-בחירות.
ההתרחשות הזו, שכמותה מתרחשות מדי יום בערוצי הטלוויזיה השונים, בפאנלים של כארבעה משתתפים, בהם הצרחות והשיסוע מונעים כל אפשרות להקשיב ולהבין מה דעתו של כל אחד מהמשתתפים - מהווה ראי של רבים מבני ארצנו, כפי שבאה לידי ביטוי גם ב"טיסת השוקולדה" בשבוע שעבר.
חוסר הכבוד של איש לרעהו, חוסר הידע בתרבות של שיחה, במיוחד בתקשורת אלקטרונית, הם תמונת מצב של תרבותנו בחוגים רבים. מה שמזכיר לי את העימותים בהם צפיתי בהיותי בארה"ב טרם הבחירות שעברו: שלושה מהם בין
מיט רומני מועמד הרפובליקאים לנשיאות, לבין ברק חוסיין אובמה המועמד של הדמוקרטים. וכן, בעימות של
ג'ו ביידן עם מתחרהו הרפובליקני לסגן הנשיא. שלא תעלו על דעתכם שרמת השקרים והחוצפה בעימותים הללו הייתה פחותה ממה שמתרחש אצלנו, או שמא לא היא שגרמה לבחירתו בשנית של הנשיא הכי פחות מוצלח מאז קרטר.
בעוד מיט רומני פורש את תוכניתו לשיקום כלכלי של ארה"ב, על כל פרטיה, וכיצד בדעתו לחזק את החימוש הצבאי האמריקני שנחלש וקוזז בארבע שנות כהונתו של אובמה, שגם הצהיר על כוונתו להפחית עוד יותר את מספר נושאות המטוסים ואת המטוסים - הרי לרומני רקורד מוכח: תוכניתו של רומני שצלחה כשנבחר להיות מושל מדינת מסצ'וסטס עם קופה ריקה ומלאה בחובות, והביא לשגשוגה ושיפור כלכלתה. הרי בעימות ביניהם ידע אובמה רק להגיב בצחוק על כל נקודה שרומני פרש, כמו גם ביידן שעשה כך. התוצאה: תוכנית אובמה להקטין עוד יותר את עוצמתה של ארה"ב היא שהביאה לסילוקה ממיקומה כמעצמה מספר אחת בעולם, וגרם לה להיות לכזו שלא מתחשבים בה.
הכביר ג'ו ביידן בכך, שעל כל מילה בעימות שהנציג הרפובליקני אמר, הוא הגיב בצחוק מזלזל ובשסעו את הדובר במילים: הכל שקרים. וחזר על זה כמו מנטרה. נו, כשחוזרים ושבים על ההכרזות שאתה שקרן - בסוף זה חודר לראש השומעים. וכך זכה אובמה בשנית בכהונה, ועמו ביידן. אך לא רק בזכות ההטחות שכל דברי הרפובליקנים בשקר יסודם. הכרזתו של אובמה כי יעניק את הזכויות האזרחיות לכל המסתננים והמהגרים הבלתי חוקיים - שמספרם כחמישה מיליון בארה"ב - הביאה לו מיליוני קולות בקלפי. לא משנה שבהמשך הקונגרס דחה את ההצעה שלו. העיקר שהוא יושב על הכסא.
ובכלל - מה זה עבורו לנטוש את בנות בריתו הנאמנות במזרח התיכון כולל ישראל, ולהפקיר את עתיד קיומן אם לא כסף קטן? העיקר שחוזה כלשהוא ייחתם עם אירן, גם אם כולו ישרת היטב את חולמי הכיבוש העולמי תחת דגל האיסלאם, שחפצים אך ורק להשליט את (חוסר)תרבותם בעולם כולו, תוך הריסת כל העתיקות והמימצאים הארכיאולוגים המשמרים את ראשית התרבות, כמו היום והשבוע במוזאון במוסול? מה שזעזע את כל העולם, וגרם למנהל המוזאון המטרופוליטן בניו-יורק לשלוח מכתב אישי נזעם על כך לכל אושיות התרבות בעולם, בתוכם גם אלי.
טרם הקמת המדינה, סבר שר החוץ הבריטי ארנסט בווין שלכשתקום מדינת ישראל היא תהפוך קומוניסטית, כי בן-גוריון לא יצליח לשלוט יותר מאשר שתי קדנציות. ורוב המתישבים היהודים הרי ממזרח אירופה, והם ישליטו את הקומוניזם בארצם. אז אולי לא בדיוק קומוניזם, אך את עקרונות הבולשביזם השליטו כאן עשרות שנים בישראל מפלגות הפועלים. אלו גם השתלטו ושולטות עד היום בכל תחומי התרבות בסגנון הז'דנוביזם; הטוטליטריות בקביעת מי יהיו הוועדים לבחירת מקבלי פרסים ומענקים, ומי יזכו בהם. כך הם מנעו מזוכה פרס נובל הפרופסור אומן לקבל את פרס ישראל בו זכה, וכן מנעו אף מהמוסיקאי
אריאל זילבר להגיע לקבל את הפרס. אז אולי זה לא קומוניזם, אך דיקטטורה של הפרולטריון המתיימר להיות הכי אינטלקטואלי בלעדית, על כל אנשי הרוח באשר הם - זה כן.כך שלא רק בתקשורת סותמים את הפה לנציגי המפלגות הלאומיות, "הימניות". גם בכל שאר תחומי התרבות והאמנות הם לא יכולים לבוא לידי ביטוי. וזה רק הפסד של כולנו.
אך הגרוע מכל - הוא חוסר התמיכה בראש הממשלה, הבוחר להקדיש את כל מאמציו לנסות ולהשפיע על החלטות בית הנבחרים האמריקני לחתום על חוזה גרוע עם אירן; חוזה שיחזק את מעמדה כיצרנית פצצות גרעיניות, מעצם היותה כבר היום מדינת-סף גרעינית, דהיינו - כל החומרים כבר מוכנים, מספר הצנטריפוגות ענק, ורק השלב הסופי חסר. אך הוא יגיע בהמשך ללא ספק. לכן מאמציו של רה"מ כה חיוניים עבור ישראל כולה, בעוד השמאל חושק רק בשלטון, בשיטת - "ואחרי המבול" כדברי מלך השמש הצרפתי לואי ה-15.
גם על גרמניה נאסר לייצר נשק על-פי חוזה וורסאי מתום מלחמת העולם הראשונה. אז מה? זה לא הפריע להיטלר לייצר את הטנקים שלו בשבדיה, ולייצר חמרי נשק אחרים בהם חימש את צבאו ובעזרתם החל את מלחמת העולם השנייה, כדי ליצור את "הרייך של אלף השנים". חלום הכיבוש שלו זהה לזה של צאצאי הממלכה הפרסית הגדולה ששלטה בחלק גדול מהעולם הקדום.
אולי בארה"ב המהגרים חסרי ההשכלה, הבורים שאינם יודעים אפילו אנגלית מינימלית - הצביעו עבור אובמה. אך קשה להאמין שרובינו כה מטומטמים - שהשקרים, החוצפה בעימותים הטלויזיונים, וחוסר תוכנית מדינית וממלכתית המשותפת לכל המפלגות כולל זו שהמציאה לעצמה שם חדש "
המחנה הציוני" ישכנעו אותנו להצביע עבור כלומניקים. כאלה שלא דאגו מעולם לעניים, כמו שר האוצר האחרון שדאג רק לעשירים ולמעמד הבינוני העליון. כעת הוא מטיח האשמות בראש הממשלה, שדואג לעצם קיומינו והישרדותנו כאן, כאילו עליו מוטלת האשמה של כל פשעי הממשלות השמאלניות ששלטו פה לפניו?
תרבות הדיבור והשיח של נציגי השמאל לעומת נציגי הימין מעידה על
דלות החומר של תוכניתם. כמו "דלות החומר" שהייתה הסמל והדגל של האמנים אהובי המישטר השמאלני מאז ששלט, ובהמשך - עם המשך שליטתו במאחזי התרבות הקובעים עד היום.
דמוקרטיה ברוממות לשונם, אך דיקטטורה במעשיהם. חוסר הטקט וחוסר-תרבות שיחם מעידה יותר מכל עד כמה הם שווים.
