כן, "כולם כבר יודעים" - יש בישראל 900 אלף ילדים שכל לילה הולכים לישון רעבים! נתון זה הפך לנושא במערכת הבחירות.
בימים אלה פורסמו כרזות של
המחנה הציוני המדברות על 900 אלף מילדי ישראל שהולכים לישון רעבים. הקדימו את המחנה אנשי מפלגת
ש"ס שפרסמו כרזות על ילדי ישראל הרעבים - זאת בעקבות נאום השקופים של דרעי, והתבטאויות של איציק סודרי, שדיבר על 900 אלף ילדים רעבים בישראל. גם ח"כ עמר בר-לב, הנחשב אדם שקול ורציני, דיבר על הילדים הרעבים.
לא רק פוליטיקאים - גם אנשי אקדמיה התבטאו ברוח זו; ד"ר מירב אלוש-לברון דיברה בתוכנית טלוויזיה על "שליש מהילדים בישראל" שהולכים לישון רעבים. ד"ר הני זובידה ביקש לדייק באומרו: "אני יודע שכל לילה 3.5 ילדים מתוך 10 הולכים לישון רעבים". אבל נראה לי שהמחזיקה בשיא בעניין זה היא עו"ד רויטל סויד, מועמדת מפלגת המחנה הציוני לכנסת. היא הוסיפה נופך משלה ואמרה: "לא רק ששליש מהילדים הולכים לישון רעבים, אלא שהם גם קמים רעבים, והולכים רעבים כל היום".
ניפוח מיותר של מספרים
העוני בישראל 2015 הינו בעיה חמורה ממנה סובלות מעל ל-400 אלף משפחות, להן מעל ל-750 אלף ילדים. אבל עוני כפי שמוגדר על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והמוסד לביטוח לאומי
אינו רעב. מספר הילדים שלפעמים הולכים לישון רעבים הוא כנראה לא יותר מ-30 אלף. מספר זה חמור בפני עצמו, אך אין צורך לנפח אותו פי 30!
הנה הסיפור, איך הגענו מ-750 אלף ילדים
עניים ל-900 אלף ילדים
הזקוקים לפת לחם:
לקראת סוף 2014, קצת לפני הכרזת הבחירות, פורסמו שני דוחות בנושא העוני. דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי קבע ששיעור הילדים החיים
במשפחות עניות בשנת 2013 היה 31% מהילדים - ומספרם 757 אלף ילדים (אגב, דוח זה עוד קבע ששיעור הילדים העניים
ירד בכ-4% לעומת שנת 2012). כעבור מספר ימים פרסמה עמותת "לתת" את "דוח העוני האלטרנטיבי" שלה. דוח זה הושק באירוע מרשים ומסוקר היטב, בנוכחות נשיא המדינה לשעבר
שמעון פרס, שהוא במקרה חמיו של חבר ועד המנהל של "לתת", פרופ' רפאל ולדן. דוח זה הציג את הנתון, לפיו 25% מהילדים
הלכו לישון רעבים מספר פעמים בחודש. רק שלא מדובר ב-25%
מכלל הילדים, אלא 25%
מילדי משפחות נזקקות המקבלות סיוע מעמותות המזון. יחי ההבדל הקטן.
סמיכות הזמנים בפרסום שני הדוחות, הקרבה המספרית בין "שליש ילדים עניים" של ביטוח לאומי ל"רבע ילדים רעבים" של "לתת", דרסו את ההבדל העיקרי בין שני הסקרים - הראשון מחשב את האחוזים מתוך
כלל האוכלוסייה, והשני מתוך קבוצה הרבה יותר קטנה של
הנזקקים לשירותי עמותות מזון.
הגזמות, שקרים, או תמימות?
עד מהרה, פוליטיקאים ואנשי ציבור שונים חשו - בצדק - שילדים עניים זה נושא טוב למערכת הבחירות. מה שלא מוצדק, זה לשחק עם מספרים ולשקר. הם התחילו לדבר על 750 אלף ילדים רעבים, עד מהרה המספר עוגל ל-800 אלף, ואחר כך שודרג ל-900 אלף.
אחד מן השניים - או שכל האנשים הנכבדים הללו, הדוגלים ברגישות חברתית, לא מבחינים בין "עוני" לבין "רעב", או שהם כן מבחינים, אבל חושבים שמותר להגזים ולשקר כדי להשיג יעד פוליטי.
כך או כך, דיון ציבורי ברמה זו לא מכבד את הנושא הרציני הזה, ולא מכבד אישים אלה.
ישראל 2015 קרובה מדי ל-1984 של אורוול. זו חברה שאין בה הבדל בין "אמת" ל"שקר". מה שחשוב זה אם יש לך "סיפור טוב" או לא. בין "אמת" ל"ספין" - הספין זוכה ללא עוררין!
