די לטמטום
מה הקשר בין 'טיסת השוקולד' המפורסמת ל
בנימין נתניהו? אין קשר. אז תשאלו את בוז'י הרצוג, שבעיניו מתחרהו הפוליטי אשם בכל רעות העולם, אפילו בתקרית השוקולד במטוס הזכורה לשימצה.
נדמה כי יותר משבוז'י הכפיש את ביבי, הוא ירה גול בעצמו. לא צריך להיות ראש מפלגה כדי להבין שהקישור שהוא עשה הוא ממש עלבון לא רק לאינטליגנציה של הציבור, אלא לא פחות לאינטליגנציה העצמית שלו. באותה מידה בלתי הגיונית אפשר להאשים את הרצוג כשר רווחה לשעבר, שלא הצליח לאחד את העם וגרם לתקרית זו במטוס.
אז מה, אחרי שפת הביבי(ם) של זוגתו הפוליטית לבני, במצב האומה, ואחרי הסצינה הקולית המבזה של הרצוג, זה שוב הכסא שמעביר אותו על דעתו? די לטמטום!
סיפור של אמונה
נדמה שלא פחות משאדווה ביטון ומשפחתה זכו באופן ניסי בנשמה הגדולה של אדל במשך שנתיים אחרי פציעתה האנושה, זכתה אדל הקטנה, מעֵבר לחיבוק רחב מהעם, למתנת אהבה אינסופית מהמשפחה, ובמיוחד מאִמה (כשלצידה האב הגדול). מסירותה הבלתי נלאית, ומאבקה הנחוש וההרואי של האם למען בִּתה, הפכו כבר לסמל מופתי שייחרת בתולדות האומה.
אבל יותר מכל דומה שסיפורה הטראגי של אדל הוא סיפור של אמונה ענקית צרופה ובלתי מתפשרת בה', מצד הוריה, שהעניקה להם כוחות להתמודד עם מצבה הקשה. גם לאחר שנפטרה, קיבלו בני הזוג את הגזירה באהבה, מתוך אמונה שלימה, כמיטב המסורת היהודית, שה' נתן וה' לקח.
ויש גם מסר לכוחות הביטחון, שאבן הורגת, והיא כלי קטלני לא פחות מירי, וכך יש להתייחס לפורעים המחבלים.
הציבור ישלם
איך תסבירו את זה שלמרות שיאיר לפיד נכשל כשר אוצר, ולא מימש את הבטחותיו לבוחריו להוריד את יוקר המחיה והדיור, הציבור לא הפיק לקחים וממשיך לתמוך בו? האומנם לציבור יש זיכרון כל כך קצר?
דומה, כי כמו בבחירות הקודמות, גם הפעם הציבור הולך שבי אחר כוכבנותו של ג'וניור לפיד כאיש תקשורת רהוט, המצטיין בכישוריו הדמגוגיים והרטוריים להפליא, ומטעה בכוחם את אזרחי ישראל בהישגיו המדומים, וחבל. כי, על-פי הפתגם הידוע, הציבור מטומטם אז הוא ישלם, בכיסו ועוד איך.
צביעותה של מרצ
השוואת
המחנה הציוני למרצ ב עוררה ביקורת ציבורית, בטענה שזהו עלבון לתנועת מרצ, המצטיירת כתנועה אידיאולוגית החפה מכל שחיתות. האומנם?
עם כל הכבוד, אולי לציבור יש זיכרון קצר, אולם פרשת השוחד בבית הספר לצילום 'קאמרה אובסקורה' בראשות ח"כ לשעבר של התנועה,
דדי צוקר, כיכבה בשעתו זמן רב בחדשות. גם אם התיק נסגר בסופו של דבר, הכתם הציבורי נשאר. אם לא די בכך, שר החינוך דאז,
אמנון רובינשטיין מהמפלגה, מינה מקורבים ממרצ לוועדת שנהר, שעסקה בתוכנית להקניית זהות יהודית בבתי הספר הממלכתיים.
יתר על כן, מתבררמרצ המניפה את דגל החוק כתנועה נאורה, כאשר זה משרת היטב את האינטרסים שלה, מפירה אותו ברגל גסה בכל הנוגע למאבקה הפוליטי למען הבנייה הבלתי חוקית במגזר הערבי, בעד המסתננים ובהפגנות השמאל. לא סוד הוא שגם ארגוני זכויות אדם מטעמה הן תנועות פוליטיות חד-צדדיות לכל דבר. דו פרצופיות כבר אמרנו?
הליצן העצוב
והנֵה בדיחה לא רק לכבוד פורים:
איש אחד היה שרוי בדיכאון עמוק. הלך לפסיכיאטר וביקש עזרה. "דוקטור, תעזור לי, אני מדוכא מאוד". "יש לי בשבילך תרופה מצויינת", השיב הפסיכיאטר, ו"אותה לא תקבל בבית מרקחת". "היתכן?" חשב לעצמו הפונה הנואש. אך אז הטיל הרופא את פצצת הצחוק. "שם בפינת הרחוב, ישנו ליצן מוכשר ביותר", הצביע הרופא, "אין אדם שהוא לא הצליח להעלות חיוך על שפתיו ולהצחיק אותו. לֵך אליו ותמצא מזור לנפשך" .
"דוקטור", הפתיע האיש, "אבל הליצן הזה הוא אני!"
פסוקו
זהירות בדרכים: שביל הזה"ב
משמרות הבטיחות בבתי הספר: טף הזה"ב
אולמרט בחקירות: אהוד וָשֶׁפֶל
בחירות בפתח - מסביב לשאון: הקול מתקתֵק
זה הם או אנחנו? על הֵם הדרך
הכנס בהיכל אליהו: מי ל
ש"ס אלַי
הגדרות:
כפייתי (באנגלית): מַסְטֶר
שיעור בקבלה: בצינורות המקובלים
מאמן ספורט: פליימוֹבִיל
כעס: עצבים שוטים
