אשמתו של הבוחר

אסור לתת לזה לקרות - אבל זה יקרה. המפלגות הקטנות עומדות להפוך את מלאכת הרכבת הקואליציה הבאה לקרקס של משיכות חבל. כל אחד מראשיה, "כחלון", "לפיד", "בנט", "דרעי", "ליברמן", וכל השאר, הולך לדרוש לעצמו תפקיד שיהיה גדול עליו בכמה מספרים. זה קרה לאחר הבחירות האחרונות כש"לפיד" קיבל את תפקיד שר האוצר, בזכות "האח הגדול", מי שחבר אליו לברית שנראתה כמו הכלאה של שני יצורים מעולמם של הדרקולות, וזה יקרה עכשיו ביתר שאת. אני כבר יכול לתאר לעצמי, שמי שיראה את תפקיד ראש הממשלה במרחק של חמישה-שישה מנדטים יהיה מוכן אפילו למכור את תפקיד שר הביטחון ל"ליצמן". הוא היה סגן שר הבריאות לגמרי לא-רע, אז למה לא? אבל את האשם המרכזי בכל מה שהולך לקרות לנו יום לאחר הבחירות יש לתלות בבוחר הישראלי המפונק. הוא לא רוצה לבחור בשורה של פרצופים אנונימיים. הוא רוצה לבחור ב"איש שלו". אין לו עניין במפלגה גדולה עם מוסדות מסודרים שבוחרת את מועמדיה בדרך דמוקרטית. הוא לא פראייר, הבוחר שלנו, זה שיודע "להסביר" למה ל"איש שלו" מגיע. הוא לא רוצה ש"יעבדו" עליו עם אידיאולוגיות או עם מצעים. הוא בוחר בשיטת "הכוכב הנולד" ולא איכפת לו מי הוא מספר שלוש או ארבע של "כחלון" או של "בנט" או של "לפיד" או של "ליברמן". ולכן, זה מה שנקבל לאחר הבחירות הבאות עלינו לרעה. קואליציה עשויה טלאים-טלאים שעל כל אחד מהם רשום שם: "לפיד", "כחלון", "דרעי", בנט", "ליברמן" - וכל השאר. כל אלה כבר הבטיחו לעצמם כיסא בממשלה הבאה. צרודים, אבל מרוצים, הם יגיעו לשולחן המשא-ומתן, "מחליקים" כאפות בינם לבין עצמם, בגלל שהם כבר יודעים שהם הולכים להיות "השרים הבכירים". לא בגלל שהם הכי-טובים אלא בגלל שבוחריהם העניקו להם את הכוח לסחוט. רק דבר אחד פעוט איננו יודעים, לפי שעה, והוא: מי יעמוד בראשה של הממשלה שבה יהיו "לפיד" ו"בנט" ו"כחלון" ו"ליברמן" ו"דרעי" - וכל שאר מאחזי העיניים - שרים בכירים. חבל שזה מה שהולך לקרות לנו. חבל שלא נקבל ממשלה שאנחנו ראויים לה אלא ממשלה של "אוכלי נבלות" שכל אחד מחבריה עושה לביתו - ולחוג הבוחרים שלו. גמישות אידיאולוגית תהיה שם המשחק. כמו בקדנציה האחרונה, קצרת-הימים, שרידותה של הקואליציה הבאה לא תהיה ארוכת-טווח.