בדרכי בנתיבי איילון ראיתי כרזות ענק הקובעות "עם ביביבנט נשאר תקועים עם הפלשתינים". באופן אינטואיטיבי המשכתי את הכרזה "ועם בוז'יציפי, זהבה ואיימן לא נשאר תקועים" והחלק הזה נראה לי בצבע ורוד. אבל באופן בלתי מודע נזכרתי בשני מורים צעירים שהיו לי בתיכון. לאחד קראו שמשון והוא לימד אותי תנ"ך ולשניה קראו אניטה והיא למדה אותי היסטוריה. כל אחד מהם בדרכו החדיר בי הבנה מעמיקה וקשר לחומר שלימדו. שניהם לא לימדו לצטט אלא לחשוב ולהבין תהליכים הן כאלו שהתרחשו בתנ"ך והן כאלו שהתרחשו בהיסטוריה.
לימים נודעו שני המורים הצעירים כד"ר
שמשון שושני שהיה מנכ"ל משרד החינוך ופרופסור אניטה שפירא לימים כלת פרס ישראל. ממבט לאחור ייתכן שהם היו ואולי עדיין, שמאלנים, כי לימדו בבית ספר סוציאליסטי ע"ש דוד קלעי בגבעתיים, שהאחד במאי היה יום שבתון מקודש בו.
ואז נזכרתי בכמה דברים שהם לימדו והחדירו בנו. ארץ ישראל היא ארצו וביתו הלאומי של העם היהודי מימי התנ"ך ומימי הכרזת בלפור. בה היו אבותינו ובה יוקם הבית הלאומי לעם היהודי. האסלם בא לעולם רק בשנת 630 לספירת הנוצרים כלומר אחרי התנ"ך שלנו.
ב-1917 הכריז שר המושבות הבריטי כי בארץ ישראל יוקם בית יהודי. לא היו פלשתינים, לא הייתה ישות ולא היו אבו מאזן וחמאס. היו כאן תושבים ערבים פזורים בארץ לא מפותחת ולא מיושבת. והם חיו לצד יהודים. כך סבתא שלי נולדה ברמלה וגדלה בעזה וסבא שלי נולד ביפו וגדל בין היתר גם בשכם.
ואז בכ"ט בנובמבר 1947 הכיר האו"ם בחלוקת ארץ ישראל בין יהודים לערבים. היהודים קבלו פיסת ארץ בלתי אפשרית אך יצאו מגידרם מרוב אושר. הערבים לא הסכימו לחלוקה וכך ב 1948, מיד עם סיום המנדט הבריטי פתחו במתקפה רבתי המוכרת כמלחמת העצמאות שלנו. תוצאת המלחמה הייתה הרחבת הגבולות מעבר לגבולות החלוקה ועמידה על קווי הפסקת אש שנקראו לימים הקו הירוק. במלחמה זו נכבשו בין היתר, יפו, רמלה, באר שבע, חיפה, נצרת, עכו, אילת, לוד, אזורים נרחבים בגליל ובשרון ובשפלה ובדרך לירושלים ובעצם רוב רובה של מדינת ישראל של גבולות 67.
19 שנים לאחר מכן, ב-1967 פרצה מלחמת ששת הימים שנכפתה עלינו וכתוצאה ממנה הורחבו הגבולות למה שנקרא לימים הקו הסגול. 19 שנים בלבד מבדילות בין שני הכיבושים, שמעולם לא הוכרו על-ידי הערבים ומעולם הם לא ויתרו על-אף שעל מאדמתם הכבושה.
רק אצל היהודים יש הבחנה ברורה בין שני הכיבושים. מי שמפרסם כרזות ענק בצבע חום, שלפי מה שלימדה אותי פרופסור אניטה שפירא היה צבעם של המדים של תנועת הנוער האס אה הנאצי, נגד יהודים, לוקה בבורות היסטורית ובכהות חושים. מה הכוונה לא להיות תקוע עם הפלשתינים? להחזיר להם את מה שנכבש? ואז בעצם אין לי מה לנסוע לרמת השרון, כי היא יושבת על אדמות הכפרים אג'ליל ואבו קישק, ורמת אביב על אדמות שייך מוניס, ומרכז תל אביב על אדמות סומייל. ויש לי חברים במושב מזור שיושב על אדמות הכפר הנטוש אל מוזירע, ויש לי חברים בכפר אז"ר שיושב על אדמות שבחלקן נרכשו מאל חירייה ובחלקן סופחו לאחר בריחת תושבי הכפר בזמן מלחמת העצמאות, וברעננה שיושבת על אדמות הכפר חירבת עזון ויש לי עוד חברים ומסתבר שכולם יושבים על אדמה כבושה. אם כך אני מבין מהכרזה שביביבנט, "שני ליצנים" שרוצים לנהל מדינה, ולא יודעים מה זה מלחמה, כי הרי שניהם היו ג'ובניקים, אחד בסיירת מטכ"ל ואחד במגלן, וביבי לא יודע מהו שכול כי לא איבד אח באנטבה - ישאירו אותנו תקועים עם הפלשתינים, ורק ארבעת הלוחמים - בוז'י ציפי זהבה ואיימן, יפרידו אותנו מהפלשתינים.
נדמה לי שאת זה עשה שרון בעזה ומאז כל שנתיים יש לנו מלחמה. אז בכל זאת המשכתי לנסוע לשטח הכבוש ברמת השרון ותודה למורה שמשון ולמורה אניטה שעזרו לי להבין.
