למערכת הבחירות של המערך האדום יש שלושה מאפיינים בולטים, ונובעת מהם מסקנה חשובה:
פיזור המחאות ללא כיסוי
בתעמולת הבחירות של המערך האדום בכלל ושל הצמד בוזילבני בפרט כלולות המחאות חסרות כיסוי הניתנות הן לישראלים והן לאויביהם. לישראלים מוצעות הבטחות חסרות בסיס לעתיד טוב יותר, ללא הצגת מקורות המימון למימוש ההבטחות. ההסתה נגד 700,000 היהודים החיים מעבר ל"קו הירוק" מיועדת להעביר את המסר האנטישמי: הכה ביהודים והצל את השמאל. גם אם יצליחו לבצע את זממם - נישול וגירוש של מאות אלפי יהודים והפיכתם לפליטים בארצם, דבר שלעולם לא יעלו בדעתם לעשות לערבים - אזרחים אלה זכאים לכל השירותים המגיעים לאחיהם ממערב ל"קו הירוק", כלומר אפילו פשע הגירוש לא ישחרר כספים לכיסוי ההמחאות הריקניות, ובנוסף - יזניק כלפי מעלה את מחירי הדירות.
לאויב - צמד האחים התאומים עבאס/חמאס - מוצע להקים מדינת טרור בלב ארץ ישראל, שאיומיה על כל תושבי הארץ יהיו חמורים מאלה של עזה ולבנון גם יחד. לשם כך מתכוון הצמד החד"ש בוזילבני לעלות לרגל אל האליל מרמאללה, מחמוד עבאס, ולהציע לו את אזורי יהודה ושומרון כשהם נקיים מיהודים. כדי לסבר את אוזנו של מכחיש השואה הוא יקבל גם תרגום של המונח לגרמנית. כאשר יסתבר לאויב שאין בכוחם לממש את האתנן המובטח - הן כי לא יהיה להם הכסף לממן את הפשע והן כי לא יהיה להם צבא לבצע את ההרפתקה - הוא יחדש את מלחמת אוסלו, כפי שנעשה בימיו של קודמו, הרוצח ערפאת, מול
אהוד ברק, ראש ה
ממשלה הישראלי הקודם מטעם המערך האדום. כלומר: גם חרפה, גם מלחמה!
במילים אחרות, המדיניות ההרפתקנית של בוזילבני, כשהיא מגובה על-ידי "מפקדים למען ביטחון ישראל" שנרתמו בעבר כדי לשווק מעשי איוולת כמו "
שלום" אוסלו והגירוש מרצועת עזה ומצפון השומרון, צפויה להוביל לתוצאות שאותן צ'רצ'יל ניסח כה טוב בהתייחסו ל"שלום" שהביא צ'מברלין המקורי ממינכן: "בריטניה יכלה לבחור בין חרפה לבין מלחמה. היא בחרה בחרפה, ותזכה במלחמה". בחירה בשמאל היא בחירה גם בחרפה וגם במלחמה!
בהקשר זה יש להביע צער על נכונותו של האלוף במילואים עמוס ידלין להשתתף במצג השקרי של הצמד בוזילבני. הוא יודע, והכל יודעים, שאין מצב שבו יהיה שר ביטחון. כל בר-דעת מבין, קל וחומר ידלין עצמו, ששום תוצאה של הבחירות אינה יכולה להוביל את ידלין למשרד הביטחון, או את טרכטנברג למשרד האוצר. רק במצב שבו יהיו למערך האדום 61 חברי כנסת יוכלו בוזי וציפי לפרוע את המחאתם ולמנות את שני האישים הללו למשרדים הנ"ל, כלומר שוב המחאה ללא כיסוי. ברור לכל ששני אנשים מוכשרים אלה לא יהיו שרי הביטחון והאוצר, בהתאמה, לא בממשלת ישראל, וגם לא בממשלת הצללים של הצללים בוזי וציפי.
הפצת שקרים
בתעמולת הבחירות של המערך האדום בכלל ושל הצמד בוזילבני בפרט כלולים שקרים רבים, ובראשם השיווק העצמי שלהם כ"תקווה". אוי לאותה תקווה! שקר זה מצטרף לשרשרת ארוכה של שקרים בשיח התקשורתי והציבורי בישראל. בישראל האורווליאנית, למלחמה - מלחמת אוסלו - קוראים "שלום", ולקורבנותיה קוראים "קורבנות השלום"; בישראל האוסלואידית, אין להעלות לדיון הציבורי והתקשורתי אפשרות לפתרון אחר זולת האיוולת של "פתרון" שתי המדינות; בישראל שטופת המוח, פשע שנאה הוא רק מעשה מכוער ומגונה של יהודים (עשבים שוטים בודדים ומבודדים) נגד ערבים, אבל לא המדיניות המוצהרת של השמאל נגד יהודים (הטרנספר הגזעני המתוכנן למאות אלפי יהודים במסגרת "תהליך השלום" או "ההסדר המדיני"); בישראל הליברלית כביכול, חופש תפילה שמור לכל ומובטח לכל, פרט ליהודים במקום הקדוש להם ביותר - הר-הבית - ותפילת יהודים במקום הקדוש אסורה על-ידי מערכות השלטון והמשפט ומוגדרת כ"ליבוי אש האלימות" בפי הליברלים בעיני עצמם.
הכפשה והפחדה
מחוסר מסרים ענייניים המגובים בעובדות, תעמולת הבחירות של השמאל הידרדרה למחוזות הרדודים והמכוערים של הכפשה והפחדה. הציפיתון של מוזס, בטאון השמאל הקיצוני של שוקן, וערוצי התקשורת האלקטרוניים, לרבות אלה "הממלכתיים", מסייעים במסע ההפחדה וההכפשה של הימין בכלל ושל נתניהו בפרט. אפילו מעידותיו בנאום בר-אילן ובהקפאת הבנייה היהודית לא מילטו אותו מציוציהם המשתלחים של הרצוג ושל הציפור הרעה. אחרי מעידות אלה נתניהו איננו ימין קיצוני או ימין-מרכז. הוא מרכז. אבל בישראל, כל מי שהוא שמאלה מהמערך האדום מוצג בפי הציפור הרעה ובפי התקשורת כימין קיצוני, ואילו השמאל הדוגל בגירוש יהודים מוצג כמרכז-שמאל. את הימין מכפישים ולשמאל משווים תדמית מתונה, גם אם שקרית.
לא לממשלת "אחדות"
תוצאות הבחירות עשויות להיות מורכבות ביותר ויקשו על הקמת ממשלה חדשה בישראל. לפיכך צפויה לעלות הצעה להקים ממשלת "אחדות", ובמילים פשוטות, ממשלת מדון וסכנה, שבה בוזי יהיה שר האוצר וציפי שרת החוץ (כאמור לעיל, ידלין וטרכטנברג לא יוכלו להיות חברים בממשלה כלשהי). החזרת ציפי למשרד החוץ אחרי כל משוגותיה בעבר, הן במתן ומתן מול אבו מאזן והן בדרך שבה אפשרה לחיזבאללה להשתקם אחרי המלחמה השנייה בלבנון, היא נימוק מכריע נגד שילובה בממשלה אחראית כלשהי בישראל.
ממשלה בשיתוף השמאל ההרפתקני פירושה המשך תפקודו של הימין כקבלן הביצוע ליישום מצעד האיוולת של השמאל. על כן נתניהו חייב להבהיר כבר היום שלא יזמין את בוזילבני לממשלתו הבאה. לעומת זאת, אם יכלול אותם בממשלתו, ציבור הבוחרים יבין שאין משמעות לבחירות כי ממילא תוצאתן היא יישום מדיניות השמאל, שכבר עשרים שנה מוכיחה באותות ובמופתים עד כמה היא מסוכנת ומפחידה. הרעיון של שתי מדינות לשני עמים הוא ישים - אם בכלל - רק אם יתבצע משתי גדותיו של הירדן, ללא גירוש של אדם כלשהו, יהודי או ערבי, מביתו. לבוזילבני יש להבהיר: הטרנספר לא יעבור!
