שורות אלו נכתבות בעברית. אני עוד אחזור אל משמעות השם היפה שניתן לשפתנו: עברית!
בעשרה מאמרות נברא העולם, ואלו הן: בראשית, ורוח אלוהים מרחפת, ויאמר אלוהים יהי אור, ויאמר אלוהים יהי רקיע, ויאמר אלוהים יקוו המים, ויאמר אלוהים תדשא הארץ, ויאמר אלוהים יהי מאורות, ויאמר אלוהים ישרצו המים, ויאמר אלוהים תוצא הארץ, ויאמר אלוהים נעשה אדם (בראשית רבה פרשה יז).
כל מאמר ומאמר בבריאת העולם - מאמר עברי היה.
התורה כולה כתובה עברית. היא למעשה תוכנית האב לבריאת העולם, כפי שמלמד אותנו הזוהר הקדוש (פר' תרומה): "קודש אבריך הוא אסתכל באורייתא וברא עלמא".
דוד מלכנו, נעים זמירות ישראל, שמזמוריו מהווים עד עצם היום הזה עמוּד השדרה לתפילותינו, כתב אותם בעברית.
לפני מעט יותר מחודשיים נתבקשתי לתת שיעור תורה לתלמידי ישיבת "מקור חיים" שבגוש עציון.
השיעור התקיים באתר המרשים ביותר שקיים היום בארצנו, וכנראה שיישאר כזה עד אשר נבנה את בית מקדשנו: "אחר כותלנו". הוא מצוי באחת מהסתעפויות של "מנהרות הכותל" ומטופח להפליא.
דיברתי שם עם הצעירים על שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכנסיתם לארץ: למנות להם מלך, לבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרע עמלק.
מן המקורות שהבאתי בשיעור משתמע, באופן שאין לו הפרכה, שמינוי מלך הוא מצוות-עשה שאנו מחויבים לקיים אותה גם היום.
אחד מן התלמידים ביקש להשיג השגה על דבריי, וטען שבימינו כמעט כל העולם מקבל את בחירת מנהיגיו בדרך הדמוקרטיה, בה לכל אחד עומדת הזכות לקבוע מי ינהיג אותו.
למרות שמדובר היה בשיעור תורה, העדפתי לא להוסיף בתשובתי מראי מקומות המחזקים את הנחת היסוד שדווקא המלכות היא צורת השלטון היחידה שמתאימה לעם ישראל.
במקום זאת, שאלתי את הצעיר הנבון ההוא באיזו שפה אני מדבר אליהם. הוא - וחבריו איתו - ענו מייד ובקול אחד: עברית!
ואז הצגתי שאלה נוספת: מדוע מכנים את השפה העברית עברית? מה משמעות המילה 'עברית' בשפה העברית?
חלק מן התלמידים ידעו את עיקרי הדברים: זו שפתו של אברהם אבינו, אברהם העברי! הכינוי בא לו מפני שהוא היה מעבר הנהר. חז"ל, מצידם, בחרו לדרוש(בפסיקתא זוטרתא)על תוארו זה של אברהם דבר מחכים ביותר:
"וַיַּגֵּדלְ אַבְרָם הָֽעִבְרִי - וכי לא ידענו שאברהם עברי היה, מה תלמוד לומרעברי? ר' יהודה אומר:"כל העולם כולו מעבר אחד - והוא מעבר אחד".
כל באי עולם האמינו שהפסלים הם שקובעים את הגורלות, ולכן - עבדו אותם. אברהם העברי חשב אחרת, ולכן - שבר אותם, את הפסלים. ומי צדק?
הרעיון הבסיסי המונח ביסוד השיטה הדמוקרטית הוא, כי האזרחים הם הריבון. השיטה בנויה על ההנחה - מופרכת מעיקרה שכל האזרחים שווים ובני חורין, וגם יודעים מה טוב להם; שיש להם יכולת שכלית לבחון את המתקוטטים הפוליטיים ולברור מתוכם את הטוב שביניהם.
הדמוקרטיה בנויה על התפיסה כי בהתמודדות של דעות - הנכונות והצודקות הן תמיד אלה שנוחלות את הניצחון. הדמוקרטיה סוברת כי הרוב חכם והוא תמיד צודק!. עוד הנחת יסוד בדמוקרטיה היא ששאיפת הקולקטיב בתור שכזה - משותפת לכולם, והמשתתפים במשחק הדמוקרטי רואים את המסגרת המדינית ואת יעדיה עין בעין.
אף לא אחת מן הקביעות הללו נכונה, או קרובה לזה.
הציבור, האזרחים, המצביעים, ההמונים (לא משנה כיצד נכנה אותם) הם מטבע בריאתם חסרי כוח הבחנה. בכל מקום, בכל זמן ובכל שיטה. ולכן הכרעתם
אינה יכולה להיות שקולה, וממילא גם לא צודקת או טובה!
את כל זה ידע אבינו הקדמון, אברהם העברי. ועל כן נטש את דרך עבודת האלילים ויצא לעשות נפשות לאמונה באל אחד.
היהודים בארצות אשכנז, שדיברו אידיש מטובלת בעברית, טבעו מטבע לשון קולע ביותר להגדיר את ההמונים: "עוילעם גוילעם". בביטוי הזה רצו להדגיש שרוב באי העולם הם בבחינת גולם חסר תבונה.
אם רוב האנושות תרה בימינו אחרי הבלים, אנו-ההולכים בדרך הנחיות התורה - מצווים "לשבור חזק ימינה" ולעלות על מסלול נגדי. לעלות על דרך המלך.
התורה משיאה לנו עצה טובה מאד, שהיא גם ציווי:
לֹֽא-תִהְיֶה אַחֲרֵֽי-רַבִּים לְרָעֹת.
הדמוקרטיה היא רעה. רעה מאד! במיוחד ליהודים! בארצנו היא מסתאבת. היא כבר מסואבת.
הצילו את עצמכם - אל תצביעו!
