אחריות אישית

טיבן של חדשות בימינו, שהן מגיעות אלינו בזמן אמת, ולכן כל הכתוב בעיתון התיישן כבר. לכן אולי עתונים נסגרים, אם כי אני עדיין מעדיף להחזיק בידי עיתון ניר, לא וירטואלי, לדפדף, לשמוע את הניר מרשרש, לקפל אותו כנדרש ולפעמים להסתכל בידיים שנהיות שחורות פחות או יותר. אני מניח אותו בצד וחוזר כמה ימים לאחר מכן, לפעמים כמה שבועות או חודשים, ואז, בשאט נפש ובהקלה, אני אוסף את כל העתונים וזורק אותם לפח, אחת ולתמיד. (כמובן שמלאי חדש מיד תופס את המקום שהתפנה.) דעות, פרשנויות, נקודות מבט שונות, הכל בא לידי ביטוי בעתון, בין אם זה אחד העתונים האנטי-ישראלים באופן מובהק, כדוגמאת הניו-יורק טיימס או הלוס אנג'לס טיימס, עתונו של שלדון (ישראל היום הידוע גם בכינויו "ביביטון"), אחד משני העתונים המקומיים כאן בבורלי הילס או זה מחלקה המערבי של לוס אנג'לס, אחד משני העתונים באנגלית לקהילה היהודית או אחד מחמשת העתונים בעברית. טור זה נכתב שבוע לפני הבחירות של יום פטריק הקדוש (אין כל קשר בין השניים כמובן, ואני תקווה, כך גם הנשיא ריבלין, שכמה שיותר ישראלים יצביעו) ויקרא לאחר הבחירות. ייתכן שהנשיא כבר יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מישהו, או אולי הנשיא ישתמש במלוא ציר הזמן העומד לרשותו בכדי להגיע לתוצאה שתצליח ותחזיק מעמד. (זוכרים אנחנו שבבחירות הקודמות ציפי לבני לא הייתה מסוגלת להקים ממשלה, וכך נתניהו קיבל את המשימה ואף הצליח).

בזאר אירני

בזאר אירני הוא תאור עדין מדי למה שיתרחש. זה רוצה להיות שר הביטחון, וההוא שר האוצר (ישראל כבר התנסתה עם שר אוצר שיודע לכתוב ולשלהב רוחות, אך בכלכלה הוא אינו מבין). זה דורש את משרד הפנים ואלו תקציבי ענק. הסחר-מכר, את כל מדינת ישראל וקופתה ניתן לדרוש. כאילו שאלו שייכים למישהו אחר. יקפוץ מיד מישהו ויגיד: "זו שיטת הבחירות הקלוקלת." ואולי לא. אחוז החסימה כבר הוגדל. מספר המפלגות הוא בבואה של השסעים בעם עצמו, וטוב שיש מבחר. הקלחת מלאה אפשרויות, וכל שצריך לעשות הוא לבחור. המפגלות הקמות ונופלות, דוגמאת הגימלאים, ליברמן או לפיד, הן אינדיקציה לשאט הנפש של הבוחר מהקיים. וזו בדיוק הבעיה: הפוליטיקאים - נבחרי הציבור ושליחיו צריכים להתעלות על עצמם, לשמש דוגמה ומופת. אך הדוגמה היחידה שאנחנו מקבלים, מכולם כך נראה, היא דאגה לעצמי: כמה משרדים ממשלתיים נוכל לגרוף ועל כמה תקציבים נוכל לשלוט? כמה שיותר כמובן. והציבור? ממילא הציבור לא מקבל את שעבורו הצביע. רצית ימין, קבלת מרכז נוטה שמאל שמחלק שטחים מהמדינה והורס מהקיים. רצית שמאל של ערכים, קיבלת שמאל קיצוני וערבים ישראלים שלא מכירים בעצם זכות הקיום של מדינת הלאום היהודי. פלא אם ככה שהציבור הרים ידים והרבה אנשים החליטו שאין טעם להצביע? אפילו הנשיא ריבלין, איש העם, מטיב להבין זאת ועושה ככל יכולתו בימים המובילים לבחירות לעודד אנשים להצביע. הוא התחיל מאוחר, אך טוב המעט מכלל לא. שכחנו שזו זכות גדולה. שחקנו ורמסנו עד דק את הערך הטמון בהצבעה ובדמוקרטיה. לכן, נראה שלא רק הפוליטיקאים אשמים. גם אנחנו אשמים. כאן הבעיה וכאן הפתרון. כולנו אשמים, אלו יותר ואלו פחות, אך איש לא פטור, ידי איש אינן נקיות. הפתרון פשוט בתאוריה אך לא במעשה: אחריות אישית. אחריות קולקטיבית. אחריות לאומית. (והנה רמז: לגרוף כמה שיותר משרדים ממשלתיים או תקציבים מגזריים או הבטחות אחרות אינו "אחריות" כי אם "סחיטה," והמבין יבין ואלו שאינם מבינים ימשיכו "להנהיג.") יוצא שקל להתלונן שהשיטה פסולה, וצריך לשנות את השיטה. ישנם מכונים שלמים העומלים על כך שנים, אך למעט מקלטי-מס, אין לי מושג למה הם משמשים. כל אחד מהמכונים (אחד מהם כאן מבורלי הילס של פרויס נאזרין ובתו דורה קדישה) מוציא מיליוני דולרים כל שנה, כסף של אנשים אחרים (הטבות לאלו העומדים בראש כל ארגון). והתוצאה: המטרה לשמה המכונים קיימים לא מושגת, וכשתושג זה לא יהיה תודות לפעילות שלהם. הבוחר הישראלי יודע שצריך לשנות את שיטת הבחירות. בה במידה שהציבור הישראלי והיהודי יודע ומודה שמערך ההסברה של מדינת ישראל כושל. זה טבע הדברים. ארגונים הקיימים לשם עצמם ומכוח האינרציה ומיליוני דולרים מבוזבזים הם כמו כוסות רוח למת. שינוי אמיתי יקרה כשדפוסי ההתנהגות המכתיבים את שקורה על פני השטח ישתנו. כשלאנשים יהיה אכפת יותר מהכלל ומהמחויבות הציבורית מאשר הנאות והטבות אישיות (לאדם עצמו, למקורביו או למפלגה אליה הוא שייך). אך כאמור, הקרקע לא בשלה לכך, וכשנדמה לנו שטוב ושאנו חזקים, הנטייה הטבעית היא להגיד "כן, ודאי" ולהמשיך בדיוק במה שעשינו עד כה. הדבר כלל לא נקלט, העיקר שנצא ידי חובה (כך שארי יפסיק להטריד אותנו) ונגיד "כן, כמובן!" מי יודע, אולי יקום מנהיג אמיתי, דוגמאת ג'והן קנדי, שיזכיר לנו - ברטוריקה ובמעשה, בדוגמה אישית - "שאל לא מה המדינה יכולה לעשות עבורך, כי אם מה אתה יכול לעשות עבור המדינה!" את השאלה הזו מלפני חמישים וארבע שנים לא היה מעז מישהו לשאול היום, שכן שני משפטים לאחר מכן JFK הוסיף לסיום: "כשהפרס היחיד המובטח לנו הוא מצפון נקי וישר, ההיסטוריה תהיה השופט הסופי של מעשינו. עלינו להתקדם להנהיג את המדינה שאנו אוהבים, כשאנו מבקשים את ברכתו של האלוהים ואת עזרתו, אבל בידיעה ברורה שפה עלי אדמות, עבודת האלוהים חייבת להעשות על ידינו ובעצמנו." אין ספק בליבי שעד שההתנהלות שלנו לא תעלה לנו ביוקר רב שיפגע בנו אישית ובמדינה ישירות, המצב ישאר כפי שהוא. כך הוא בנושא ההסברה (האנטישמיות מתפרצת, נהיית גלויה והרסנית) וכך בנושא הרכבת ממשלה ובנית קואליציה של גנבים, מושחתים, סחטנים ודואגים לעצמם (אגב, האמור תקף לימין ולשמאל כאחד, אין הרבה שוני בין הפוליטיקאים היום). איני יודע על מי יטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה, האם יעלה הדבר ביד אותו אדם וכמה זמן הממשלה כזו תחזיק מעמד. אך בדבר אחד אני בטוח: מיד עם תום יום ההצבעה, יתחיל משחק נוסף: האשמות.

נתניהו - זמן לחשבון נפש

אם נתניהו ימשיך להנהיג את המדינה, מן הראוי שהוא יקח פסק זמן קצר לעשות חשבון נפש. אין זה ברור כלל ועיקר שהוא היה אמור לנצח. נהפוך הוא. ואם, למרות כל המאמץ הנשיאותי-האמריקני להסירו מתפקידו הוא זכה מחדש, חובה חלה עליו לעצור ולחשוב מדוע הקב"ה ראה לנכון שהוא ימשיך לכהן ולהנהיג את מדינת ישראל. מן הסתם הוא עושה דברים טובים. אך ישנן גם פינות שאולי צריך לתת עליהן את הדעת - הפער בין המעמדות (אלו ששוחים בכסף, ואלו מאתנו שנהיים יותר ויותר עניים מדי יום למרות שאנחנו שייכים ל"מעמד הביניים"), מערכת הבריאות, השנאה-החיצונית של ערביי ישראל, שחיתות, חוסר תשומת לב לאיש הפשוט (קרי אלינו) ועוד. והנה אזהרה לכבוד ראש הממשלה, אם וכאשר יהיה ראש הממשלה הבא (דבר שכאמור אינו בטוח כלל ועיקר): נבחרת מחדש לא תודות לכל יועצי השקר ומלחכי הפינכה. שים לב לעמך - לכל השכבות, לכל האנשים, לא רק לאלו הסובבים אותך והרוצים ביקרם ובטובתם האישית. צא לעם. הסכת ושמע. למה דומה הדבר, לאותו נהג שמתדיין עם הקב"ה: "אם רק תדאג שאמצע חניה (באמצע היום במרכז ירושלים), אני מבטיח ש ...." כמה דקות אחר כך מקום חניה מתפנה והנהג פוטר עצמו מכל התחייבות: "מצאתי כבר מקום חניה בכוחות עצמי....".

מפלת נתניהו - זמן ציד המכשפות

בסבירות גבוהה הרבה יותר, ראש הממשלה הנוכחי לא יהיה ראש הממשלה הבא, ולמדינת ישראל נכון זמן קשה עד מאד. אם אכן כך יקרה, מצב ישראל ידמה למצב ארה"ב תחת שלטונו של אובמה. טוב למראית עין (ביחוד אם אתה חלק מהפמליה המטיילת בעולם, או מצטרפת למשחקי גולף בהוואי) אך איום ונורא לדורות הבאים. נשב בבית ונספור את הימים עד שהממשלה תפול ותהינה בחירות חדשות (כך גם כאן, סופרים אנו את החודשים עד לנובמבר 2016). או אז יתחיל ציד המכשפות, של זריקת רפש והאשמות. כל העולם ושכנתו יהיו אשמים במפלת הליכוד. העובדה שחלקים מהליכוד נטשו, בגדו ועזבו - לא קשורה. העובדה שהליכוד היה מנותק מהבסיס - זניחה. העובדה שהליכוד ניסה לזנב במצביעי בנט במקום לנסות לשכנע את הלא משוכנעים - ודאי שהם לא אשמים שהם בחרו בדרך הקלה. הרשימה עוד ארוכה, והיד נטויה. האשם האמיתי, כך יאמרו חברי הליכוד, הוא הממשל האמריקני והמילארדר היהודי ששלחו לארץ מומחים המצוידים במיליונים בכדי להטות את כף המאזנים. הם חפים מפשע, רק את טובת המדינה הם רצו. עוד יגדיל מי ויאמר שנתניהו נפל על חרב הנאום בקונגרס, שהוא היה מוכן להקריב את כל כולו בכדי להגן על מדינת ישראל מפני האיום האירני וההסכם הנרקם בין ארה"ב לבין אירן. הם שכבר תארו את נתניהו כצ'רצ'יל של ימינו, כבר ינפחו זאת לממדי אגדה. או שאולי כל האשמה תוטל בנתניהו. אך לכך כבר התרגלנו טרם יום הבחירות - בוז'י ולבני וכל חברי "המחנה הציוני" כמו גם הערבים ושאר חבר מרעיהם - מאשימים את נתניהו דרך קבע. העולם שונא אותנו - נתניהו אשם. האביב הערבי כשל - נתניהו אשם. בסוריה שוחטים אנשים ואירן משתלטת על ארץ אחר ארץ - כמובן שביבי אשם. הנשיא האמריקני שונא אותנו - נו, באמת, ביבי אשם. אם נתניהו והליכוד יפסידו, צריך לזכור שהבוחר אמר את שלו. לא מצא חן בעיניכם ראשי וחברי הליכוד שהוזרם כסף מחו"ל, הייתם צריכים לפעול נגד זה, אך לא רציתם לעשות זאת שכן גם אתם נהנים מתזרים מזומנים. לא אהבתם שמילארדר יהודי תומך ושולח יועצי בחירות, הרשו לי להזכירכם שגם מאחורי נתניהו עומד מילארדר יהודי או שניים, וגם לו צוות שלם של יועצים ששפת האם שלהם אנגלית ומקומם ביומיום בחוף המזרחי של ארה"ב. אם נתניהו והליכוד יפסידו, הם צריכים להתכנס בצורה שקולה ובוגרת, ובשקט-בשקט, ללא תקשורת ויחצ"נות, לעשות חשבון נפש. דבר זה יועיל להם, ועוד יותר למדינת ישראל. שכן הם חלק אינטרלי וקריטי לעצם המשך קיומנו. אך אם ארה"ב מהווה דוגמה כלשהי, הרי שאנחנו יודעים שמה שאני מתאר אכן יקרה, כל הלכלוך וההאשמות יוטחו בחוץ, וראוי שיזכור מי שזורק אבנים מבנין זכוכית, שגם הוא עלול להפגע. אנחנו גם יודעים שהמפלגה הרפובליקנית שהפסידה פעם אחר פעם עסוקה בדבר אחד בלבד - איסוף כספים ויחצ"נות - ומשם לא תגיע הישועה. לי ברי שהדמוקרטים יובילו גם בבחירות הבאות, אלא אם כן יקום מנהיג אמיתי מקרב הרפובליקנים. כך גם בארץ - אלא אם כן הליכוד ישנה את דרכיו, הפסד הפעם יהיה הפסד ראשון בשורה של הפסדים וכשלונות. לכן, מר נתניהו, פונה אני אליך בבקשה - בין אם תזכה ובין אם לאו, קח פסק זמן, קצר ככל שיהיה, להודות לקב"ה על כל העזרה שקיבלת עד כה. הסתכל סביבך. אתה עדיין מוקף בעם האוהב ומעריך אותך, המבין את הקשיים והאיומים והיודע שאתה עשית ותעשה כל שביכולתך למען העם והמדינה. אך חייב תהיה לשנות דרכיך, כי מאסה נפשנו משחיתות, מעליונות ונתק וממלחמות האחים בהן אנו נתונים בעשורים האחרונים. טפח דור מנהיגים חדש, המשך להוביל, בין אם זה ממשרד ראש הממשלה ובין אם לאו. היית ותהיה הדובר הלאומי שלנו. פעם היה זה אבא אבן, היום זה אתה. אנחנו עדיין זקוקים לך ותלות זו לא תשתנה בשל הבחירות.