מזל שישנן בחירות בישראל כי כך מתחדשת לה שפת יידיש. בימים האחרונים המילה געוואלד, משמע מהומה, זעקה, השתרבבה לה בלקסיקון הבחירות כדי לתאר את המאבק הטוטאלי המתנהל בין המפלגות השונות לקראת קו הסיום. אלא שאפשר לעשות בה, במילה געוואלד, שימוש נוסף: לתאר את החוצפה הבלתי דמוקרטית בעליל להחליף את מפלגת השלטון בישראל, קרי את נתניהו.
קואליציה עולמית, לדידם של הפוליטרוקים של ראש ה
ממשלה, התגייסה למאמץ הבלתי לגיטימי להפיל ראש ממשלה בישראל שנועד לשלוט בה לכל ימי חייו. תמוה שעדיין אף לא חבר כנסת הזוי מן הליכוד או יועץ בסביבת נתניהו לא העלה הצעת חוק משילות נתניהו עד הסתלקותו בגיל 120. ממש חוצפה. לפי התפישה הזו, הרי הבחירות אמורות להתקיים כמו בקוריאה הצפונית כאשר ברור מראש מיהו המנהיג. זה ממש געוואלד!
ראש הממשלה יזם את הבחירות הללו. ראש הממשלה, משיקולים פוליטיים צרים מאוד, החליט לשבור את הכלים ולצאת למסע בחירות כאשר הוא משוכנע שהניצחון בכיסו. עתה בא נתניהו ומלין על עצם קיומן של הבחירות והחוצפה של היריבים הפוליטיים לנסות ולהעבירו מתפקידו. זה מזכיר את אותו בן אשר רצח את אביו ולאחר מכן ביקש מבית המשפט רחמים בהיותו יתום. נתניהו באמת מנותק מהמציאות הישראלית. אין כל אפשרות הגיונית להסביר איך ראש ממשלה בישראל אינו מבין עד כמה הזעם כלפי מדיניותו הפנים-ישראלית עצום.
אזרחי ישראל הבינו, אם כי באיחור, שנתניהו בונה על קלף ההפחדה - אירן, טילים בליסטיים שאו-טו-טו נוחתים עלינו, על סכנה קיומית ממשית לאזרחי ישראל. נתניהו ידע מה הוא עושה, אלא שהוא לא הבין שאת אזרחי ישראל מעניינת שורה ארוכה מאוד של נושאים אזרחיים, החל מפרנסה ויכולת לקיים משפחה, ועד רכישת דירה, מערכת חינוך ראויה, מערכת בריאות מצילה ולא קורסת. את נתניהו נושאים אלה לא הטרידו מעולם. תשע שנים נתניהו ראש ממשלה בישראל והאשם בכל התחלואים של החברה איננו הוא, אלא האופוזיציה חובקת העולם, התקשורת, האמריקנים, האירופים, וכל השמאלנים. נדמה שלתחושה מעין זו יש הגדרה רפואית.
הימור לא מוצלח
עוד פן מעניין בקמפיין הגעוואלד של הליכוד. כחלון, איש ליכוד כל השנים, החליט להקים מפלגה ולרוץ לבחירות. המתקפות עליו מצד אנשי ליכוד קשות. כל גאוותו של כחלון בכך שהצליח לשבור את מונופול חברות הסלולר בישראל. אנשי הליכוד תוקפים. נכון שכחלון היה שר התקשורת ונלחם, אך ההצלחה חייבת להירשם לזכותו של ראש הממשלה. בסדר. אלא שיש עוד נושא קטן אחד: נתניהו ואנשיו הטילו את כל האשמה על שר האוצר לשעבר, לפיד, בגלל מחירי הדיור ויוקר המחיה. נתניהו לא אשם בכך, זעקו דובריו. אז בנושא הטלפוניה נתניהו רושם לעצמו את ההישג ואילו בנושא הדיור ויוקר המחיה פתאום מישהו אחר אחראי? כן, הוא עושה זאת יחד עם קומץ צעקנים שבינם לבין יושר ויושרה אין כל קשר. נתניהו הימר על הקלף המדיני-ביטחוני וההימור, לפחות בשעת כתיבת שורות אלה, ממש לא מוצלח. אין זה אומר שביום הבחירות לא ייתכן שיתברר אחרת.
ועוד פן של תעמולת הגעוואלד.
אריה דרעי, אחד מל"ו הצדיקים ואוהב כל הבריות ממש, החליט להמליץ על נתניהו כראש ממשלה לאחר הבחירות. לגיטימי. אלא שיש דבר קטן הצורם לאוזן כאשר המדובר בדרעי: איך ייתכן שספרדי גאה, מסית נגד האשכנזים כפי שאף אחד אחר לפניו לא עשה זאת, ומאשים אותם במצבם הקשה של בני עדות המזרח, ממליץ על אשכנזי לראשות הממשלה? בלתי ברור אלא אם דרעי משתמש בהסתה כדי להגיע שוב לעמדת כוח בממשלת נתניהו, היה והיא תוקם. אומר זאת בצורה עדינה: דרעי אינו מייצג את המזרחיים. הוא מייצג את אותו קומץ הסמוך לחצרו של הרב עובדיה ז"ל. דרעי יכול לטעון מה שהוא רוצה. לא כל המזרחיים מוכנים שדרעי ייצג אותם. רוב מוחלט של המזרחיים אינו מצביע
ש"ס כי הם בזים להסתה ולגזענות של דרעי וחבריו. הפוטנציאל האלקטוראלי של בני עדות המזרח הוא עשרות רבות של מנדטים, וש"ס מעולם לא הגיעה לכדי כך. גם בבחירות הללו זה לא יקרה. אז דרעי זועק געוואלד על גזענות והוא עצמו עושה שימוש נלוז בה. נתניהו-דרעי הם ממש צמד מאוד מתאים.
יש להפסיק ולשתוק נוכח התופעות הבזויות הללו של מנהיגים שכל עניינם ומניינם הוא להסית ושוב להסית כדי לזכות במבוקשם. בחירות נועדו להחליף שלטון ולא כדי להנציח אותו לעד. מי שלבו גס מכך, שלא ישחק במגרש הזה. אזרחי ישראל מבינים היטב את התרגילים המסריחים הללו. יש לקוות שגם יסיקו את המסקנות המתבקשות.
