שמעון פרס שוב בתמונה.
יצחק הרצוג לא יכול היה בלעדיו. בתחילה הוא רצה לצדו את
ציפי לבני - ועכשיו הוא מבקש לעצמו את תמיכתו של מחולל-אוסלו. אינני יודע כיצד זה ייגמר - אבל אם משטר הבלהות שהתרגש עלינו בעת ש
יצחק רבין הגיע לשלטון בעזרת "רוב חוסם" ערבי יחזור ויקרום עור וגידים, זה הולך להיות ממש לא טוב. שמעון פרס לא יניח לחזונו הגדול; התקשורת, ברובה, תעטוף אותו, כמו שהיא עטפה את
אריאל שרון, בעת שהוא רקם את מזימת-הגירוש של אלפי יהודים מגוש-קטיף, וכולנו נהיה שבויים בידי חבורה של הוזים בהקיץ.
לפני לא-מעט שנים קיבלתי את הספר "מקום תחת השמש" עם הקדשה אישית מאת מחברו. מאז קראתי בו מספר פעמים ואף פעם לא התעורר בי ספק ש
בנימין נתניהו, בנו של מי שיצק מים על ידיו של זאב ז'בוטינסקי עד לימיו האחרונים, נאמן בכל מאודו לחזונו של העם היהודי ולשאיפתו להקים בארץ ישראל, כולה, את ביתו הלאומי.
סבו, הרב נתן מיליקובסקי, מצאצאיו של הגאון מווילנה, כמו גם אביו, נלחמו כל חייהם נגד חלוקתה של ארץ ישראל - וזאת היא גם המורשת שהם הנחילו לבנימין נתניהו.
אם מטרה זאת תצלח בידו - אין לדעת; אבל בדבר אחד אני בטוח: אמונתו בחלום הציוני גדולה לאין שיעור מזו של כל אלה שמלווים עתה את יצחק הרצוג. מדינת ישראל היא המדינה היהודית שעליה הכריז
דוד בן-גוריון במגילת העצמאות - ומי שמאס בה, או בסמליה, חופשי לבחור לעצמו מקום מגורים אחר.
המאבק על שמירת ריבונותו של העם היהודי על כל חלקי מולדתו ההיסטורית בוודאי לא יהיה קל. הרבה נחישות ואורך-רוח יידרשו - אולם את זאת אני יודע: אם המפלגה שבראשה עומד בנימין נתניהו לא תנצח בבחירות הקרובות, יתרגש עלינו אסון מדיני שיהיה גדול פי כמה מזה שגרמו מחוללי אוסלו.
זה יכול לקרות - וזה יכול שלא לקרות ; והכול בידיו של המחנה הלאומי. רבים בוודאי עוד זוכרים את הימים שלפני הבחירות ב-1992.
יצחק שמיר נאבק מול יצחק רבין - ומי שהכשיל אותו היו כל אלה שעמדו בראש שברירי-מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. גוש הימין ניצח אז בקרב המוני המצביעים אבל כשהגיעה עת חלוקת המנדטים התברר שלמחנה השמאל יש יותר מנדטים. עשרות אלפי קולות הלכו לאיבוד בגלל מאבקים פנים-גושיים. יצחק שמיר, מפקדו המיתולוגי של הלח"י, הוכשל בידי תומכים-מבית.
אסור לחזור על אותה טעות גם הפעם. מי שחושב שבנימין נתניהו צריך לעמוד בראש הממשלה הבאה צריך להצביע ישירות בעדו. זאת תהיה טעות להצביע בעד מי שרק טוען שהוא ימליץ עליו בפני הנשיא.
אני פשוט לא מאמין לכל מאחזי העיניים האלה. הם רק רוצים לנגוס קולות לטובת מפלגותיהם. יצחק שמיר איבד את כיסאו בלשכת ראש הממשלה - ומיד פרצו לשם בקול תרועה רמה אלה שחוללו את מצעד האיוולת הכי גדול שהתרחש בעולמנו מאז ומעולם.
ארגוני טרור הורשו להיכנס ללב הארץ - ומאז נרצחו מאות רבות של יהודים. תרחיש אימים כזה מבטיחים לנו עכשיו ראשי מחנה השמאל; אם רק ניסוג עוד קצת - ואולי, עוד קצת - הכול יבוא על מקומו בשלום. הערבים יהפכו לרודפי שלום אובססיביים - ואז יבוא הקץ על הסכסוך המדמם מזה למעלה ממאה שנים.
הסיכוי שזה יקרה אינו קיים, כמובן, ולכן מי שלא רוצה את השלישייה הזאת, פרס-הרצוג-לבני, בלשכת ראש הממשלה, צריך לשנס מותניים ביום קלפי, כדי למנוע בכייה לדורות.
