מאז נודע שהולכים לבחירות, התבססה גם לחלוטין הלוגיקה בפוליטיקה הישראלית של השנים האחרונות. ייתכן שבאמת ובתמים כי הרעיונות האידיאולוגיים במקרה הטוב שלהם נמצאים אי-שם בבסיס אותם נבחרי הציבור, ובמקרה הגרוע הם כלים הישרדותיים למסך הסוואה ומעין נשק קונספציה לתפיסת כסאות, ובעיקר שמירתו של הכסא החשוב מכל.
לפי מרשם אחוז ההצבעה בבחירות האחרונות של 2013, בו הופיע הנתון של כ-68%, כלים הישרדותיים אלו אשר מתפתחים לקמפיינים הישרדותיים בתקופת בחירות, פונים ומשכנעים בצורה גורפת בד"כ כ-30% פחות או יותר מתושביה של הארץ הזו, ואשר מצביעים מ"המותן" והרבה פחות מטעמים אידיאולוגיים מעשיים.
סלידה יאוש וכעס
בצורה אינטואטיבית, התפיסה לסיסמאות הם כנראה חלק בלתי נפרד בד"כ משיקול הצבעתו של האזרח הבוחר. המפלגות שמחפשות לשרוד בהיררכיה השלטונית, מבינות זאת היטב!
ככל הנראה, דווקא בגלל אלו הבחירות הללו לא מיותרות! בכלל, בעקבות מצב הירידה באחוזי ההצבעה לכנסת ב-19 השנים האחרונות, ניתן בצורה הזו להבין אולי רק כאשר יותר ויותר אזרחים במדינת ישראל יפסיקו לגלות אדישות, סלידה, יאוש, כעס ושנאת חינם, ואולי יגלו יותר איכפתיות מאשר אגוצנטריות, וכך גם יבינו שבכדי לשפר, לעצב, להיות שותפים מלאים ופעילים במדינה שבה הם חיים, הם צריכים גם לצאת ולהצביע.
החשבון הפוליטי בתקופה זו בעצם די פשוט, מנהיגים בפוטנציות מגלים דפוס אגוצנטרי מסוים השולט בציבור, משתלטים ומובילים את השיח הפוליטי, הקיצוניים בשוליים מתבלטים, ובהיעדרו של הרוב השפוי אשר שקוע בעצמו, נוצר למעשה פער וחוסר אמון אזרחי. ניתן יהיה להוביל שינוי ומגמה חיובית רק באופן שבו החברה הישראלית תהפוך באמת לחברה מלאה ציונות, ולא להפקיר את המדינה לקיצוניות. כשמדברים על הפקרה לקיצוניות, לא מדברים רק על ההיבט המדיני בו הסוגיה הפלשתינית היא הבעיה הגדולה ביותר אשר מכרסמת בציונות ובעתיד המדינה. זו בעיה שבצער רב, עוד רחוקה מאוד מלהסתיים. הנושא הבוער ביותר והחשוב ביותר עליו צריך לתת הבוחר את משקלו, הוא הנושא הכלכלי-חברתי. יוקר המחיה, שהיה גם הנושא הנבער בבחירות הקודמות, עדיין רחוק מאוד מלהתייצב.
כאשר שני פרמטרים חשובים אלו עדיין מכרסמים במדינת ישראל ובנוסף אין איזה שהוא אופק, אין איזו שהיא תוכנית מסודרת ואין איזו תקווה מסוימת, אז בוודאי שזהו כישלון ומחדל ממשלתי לא רק עבורנו, גם עבור הדורות הבאים.
לפיכך, צאו להצביע.
