משה כחלון הוא, ללא כל ספק, המנהיג המחוזר ביותר בבחירות. האיש מצטייר כמופת חברתי שהוכיח עצמו עם עבר מפואר. לא בכדי הוא זוכה לקרדיט ענק גם בקרב בעלי השקפות נבדלות משלו.
במערכת הבחירות הנוכחית זוכרים לכחלון את היותו אלומת האור היחידה בממשלה אפרורית, שלא השכילה, כמוהו, להלחם ברעות החולות של הקפיטליזם החזירי שפקד ועדיין פוקד את
כולנו. כמו דון קישוט שנלחם בטחנות הרוח - הוא היה היחידי שהעז לצאת חוצץ כנגד העוולות החברתיות הזועקות לשמיים.
בהבדל מכל אלה שהקיפו אותו - הצליח כחלון לשחות כנגד הזרם וגם לצאת בשלום מביצה עכורה, כשהוא מותיר דרך סלולה וישרה אחריו.
ללא תחליף
בזמנו הוא היה לא רק משוש הליכוד, אלא גם גומת החן היחידה בפניה המצולקות כל כך של הפוליטיקה הישראלית. פרישתו הזמנית מן החיים הפוליטיים הייתה לא רק מכה אנושה לליכוד, אלא גם אות מבשר רעות לכל מי שחרד לדמותו המוסרית של הממשל הישראלי הבלתי-תקין. כך או אחרת ברור למדי שבתור שכזה אין לכחלון עדיין תחליף ביריד הפוליטי.
לא נולד בינתיים אהוד ופופולרי ממנו. מלחמתו בטייקונים בכלל ובהפרטה בפרט הפכה אותו לסמל ולמופת חברתי-כלכלי אפילו בקרב יריביו הפוליטים.
הצלחתו של כחלון בבחירות הקרובות נראית כמובטחת. גם אם תהיה מפלגתו מפלגה בינונית בגודלה, כפי שחוזים לה מרבית הסקרים, הוא עשוי בהחלט להשתחל לצמרת. עם זאת סביר להניח שקולות לא מעטים ינדדו ממפלגות אחרות למפלגת "כולנו" - ביניהן קרוב לוודאי הליכוד. קולות אלה יתווספו, מן הסתם, לקולות הצפים, של מי שעדיין לא החליטו למי להצביע.
אף שאיננו נמנים עם אנשי הימין - נחזיק למשה כחלון אצבעות. בפניה המצולקות של הפוליטיקה הישראלית הוא בחזקת אלומת-אור יחידה.
