נחיתתה של רותי בוושינגטון, כדי למסור את מה שמוטמן בגופה, או במזוודתה, לאיש הקשר שהמתין לה שם, צפויה הייתה להתרחש כמה שעות לאחר שיחל משפטו של מרציאנו. סמיכות הזמנים הייתה ברורה לשופט רבינוביץ.
דני הוסיף שאם התוצאה לא תהיה לשביעות רצונו של מרציאנו, יהיה מי שידאג למסור לרשות הפדראלית למלחמה בסמים על מקום המפגש. בבית מלון וושינגטוני מכובד, כך הסביר דני, כבר נמצאים שליחיו של מרציאנו, כדי לצלם את האירוע - ולתעד אותו.
דני לא האמין שזה באמת מה שיקרה, אם השופט רבינוביץ לא ייעתר להפצרותיו, אבל זה מה שהוא אמר לאביה בתקווה שהלה יאמין לתרחיש הזה. הוא לא ראה כל טעם בהסגרתה של רותי - ולמעשה הוא העריך שמרציאנו, או שליחיו, לא ילכו על מהלך כזה.
חבר-המושבעים, ולא סתם שופט זוטר, כך הוסיף דני, לא יתקשה לשלוח את רותי למאסר ממושך. דני ביקש להישמע ענייני - אולם נימת קולו הסגירה את אי-הנוחות הרבה שהוא הרגיש. השליחות שהוא נטל על עצמו, שלא מרצון, לא הייתה לרוחו. הוא ביקש לעזור למרציאנו - אבל בה-בעת הוא ביקש לחלץ גם את עצמו ממלכוד קטלני שאליו הוא נקלע.
דני אמר את הדברים בלחש, אבל נימת דיבורו לא הותירה, כך הוא קיווה, כל ספק בדבר רצינות כוונת-שולחיו, אם כי היה ברור, גם לשופט רבינוביץ וגם לדני, שאיש לא ירוויח דבר מהסגרתה של רותי אם אביה לא ייעתר לדרישה האולטימטיבית שהפנתה אליו.
דני ידע שהשופט רבינוביץ יודע את זה - ושהוא בוודאי שוקל גם שלא לעשות דבר. כלומר, להמשיך במשפטו של מרציאנו כאילו שהפגישה בינו לבין דני בכלל לא התקיימה.
עצם המחשבה על-כך גרמה לדני אי-נחת רבה, כמו גם המחשבה על-כך, שהשופט רבינוביץ יעשה, אולי, מעשה ויפנה לרשויות המתאימות.
הוא, במקומו של השופט רבינוביץ, בוודאי היה נוהג כך. הוא, ללא ספק, היה מייעץ לכל לקוח שלו לנהוג כך.
אין דרך טובה יותר עבור אדם כמו השופט רבינוביץ.
דני ידע, בוודאות, שגם השופט בינוביץ מבין מה עליו לעשות כדי להיחלץ מטבעת-החנק הסוגרת עליו. שלא באשמתו, הוא נקלע לסיטואציה בלתי אפשרית מבחינתו.
תרחישים שונים רצו במוחו של דני - וכל אחד מהם היה קודר מרעהו. ראשו הסתחרר עליו - והוא ביקש לסיים את הפגישה במהירות כדי לשתות מים קרים.
בדידותו העיקה עליו. הוא נותר לבדו במערכה על חייו. הוא לא ביקש עזרה מעיש - והוא גם לא ראה כיצד יכול מישהו לחלצו מן המצוקה שהוא בישל לעצמו.
כישלון-הפגישה עם השופט רבינוביץ, כך העריך דני, עלול להשאיר אותו-עצמו במצב הכי מטומטם שרק אפשר להעלות על הדעת.
הוא גם ייחשב כמי שכשל במשימה שהוא נטל על עצמו תחת לחצו של מרציאנו והוא גם יימצא במצב שבו הוא-עצמו עלול להיות מואשם בעשייה פלילית לגמרי לא פשוטה.
איום על שופט, או ניסיון לסחוט ממנו באיומים הבטחה להטיית משפט, מה כבר יכול להיות חמור מזה? אמצעי התקשורת ישחטו אותו, דני קבע לעצמו, ובצדק רב. הכול ייעלם מחייו בבת אחת.
עמל של שנים ירד לטמיון.
