איך שגלגל מסתובב לו! נוסטלגיה נוגה.
נתניהו מבטיח שאם ייבחר, לא תוקם מדינה פלשתינית. אז למי להאמין: לנתניהו אל"ף, היינו נתניהו של נאום בר-אילן מיוני 2009, או לנתניהו בי"ת ממרס 2015? נתניהו המוכן לפשרות כואבות או נתניהו המחופש לבנט?
כן או לא? מי לא זוכר את
ספי ריבלין עליו השלום, בתשדירי הבחירות של הליכוד, מלעיג ל
שמעון פרס: כן או לא? זו הייתה סיסמת בחירות מנצחת. וראו נא איזה פלא, נתניהו מתחפש לשמעון פרס ולבנט, בהתאמה, כל אימת שהוא מנסה לטמטם את הציבור ובלבד שיצביע עבורו. האם נתניהו אימץ את דרכו של השמאל המשוקץ או של הימין הסהרורי? כן או לא? התשובה היא בפירוש לא. נתניהו מעולם לא. זאת אומרת כן. מסובך? ננסה להסביר.
נתניהו האמיתי והאחר
נתניהו מעולם לא היה טוב יותר מבנט. הם תאומים סיאמיים, הם חושבים אותו הדבר, הם מקווים אותן תקוות. זו הגירסא דינקותא של נתניהו. הוא אפילו אינו מסתיר אותה כל אימת שהוא מזכיר את ביתו האידיאולוגי, היינו בית אביב. אז נתניהו האמיתי.
הנתניהו האחר הוא נתניהו מלפני כשבועיים או חודש או חודשיים, שהתחייב לקדם את ישראל אל עבר השלום תוך פשרה כואבת, אפילו הקמת מדינה פלשתינית, מפורזת, וכדומה. מי שאינו מאמין, ראוי שיקרא שוב את נאום בר-אילן, את התחייבויות נתניהו בפני אובמה וראשי מדינות אירופה. יש הטוענים שנתניהו אפילו התחייב לחלק את ירושלים, אך מי מאמין למשמיצים הללו, אויבי העם והמדינה! למשמע הביקורת בתוך הליכוד פנימה, נתניהו אמר שאין סיכוי שהוא יסכים לכונן מדינה פלשתינית.
הרוחות בליכוד נרגעו, אקוניס קיבל הוראה לשתוק ולא לתקוף את נתניהו על תוכניתו לשתי מדינות, ואז הופיע בנט. הבחור מרעננה - המוכן לעשות הכל עבור המתיישבים בשטחים ובלבד שהוא נותר לגור עם משפחתו ברעננה - התחייב לא להקמת מדינה פלשתינית. שמע נתניהו על כך, וזז ימינה.
איילת שקד, עוד לוחמת חרות ישראל בשטחים הגרה בהתנחלות תל אביב, נכון יותר שיכון בבלי מוכה הערבים והחמאס, רק מופיעה בטלוויזיה ותוקפת את רעיון המדינה הפלשתינית, והופ מתייצב מולה אקוניס שנשלח על-ידי ראש הממשלה ובלבד שישכנע את הציבור שראש הממשלה נגד הקמת מדינה פלשתינית. רגע, אז לא הבנו: כן או לא?
פעם כן ופעם לא
ראש הממשלה, נתניהו, טען בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שמי שאחראי למשבר הדיור ויוקר המחיה בישראל הוא שר האוצר לשעבר, לפיד. ומה שנכון, נכון. ראש ממשלה לא יכול להיות אחראי על כל נושא שממשלתו מבצעת. רק כשיש הישגים, כמו הורדת מחירי הסלולר. לא כחלון ולא שמחלון. נתניהו. פונקט. לגבי מחיר הדיור ויוקר המחיה זה לא נתניהו. לא ולא. אך נתניהו הצהיר לפני יום-יומיים-שלושה, מי כבר סופר, שנכון שהוא לא היה מספיק רגיש לנושאים הכלכליים הללו. כן היה אחראי למחירי הדיור הממריאים אל-על ויוקר המחיה או לא? התשובה היא, כן ולא. תלוי מתי שואלים אותו.
נתניהו מעולם לא היה בעד ההינתקות, למשל. לא, לא הכוונה להינתקות ההיא, מחבל עזה ההיסטורי, ארץ האבות והאימהות של ישראל, אלא מן הימין הקיצוני. נכון שהוא אמר שהוא נגד ההינתקות מעזה אך הצביע בממשלה ובכנסת בעד ההינתקות, כי חשש שמא תפקיד שר האוצר יילקח ממנו מגדול שונאי המתנחלים, הלא הוא
אריאל שרון ז"ל. נכון שבראיון ל
אילה חסון הוא ניסה להסתיר עובדה זו עד שעיתונאים בוגדים העלו לרשת את הקטע המצולם מישיבת מליאת הכנסת בה הצביע נתניהו בעד ההינתקות. הוא אפילו אמר כן, כי ההצבעה הייתה שמית. אז נכון שהוא היה נגד ההינתקות אך הצביע בעדה. זו דוגמה לנחישות של ראש ממשלה ולאמירת אמת מוחלטת.
כן נתניהו התחייב לחסל את חמאס ולמוטט אותו. נכון שבמלחמת צוק איתן לא עשה זאת ואפילו ניהל מו"מ עם אנשי חמאס, בעקיפין, אך ניהל, אך הוא התחייב. תשאלו את ליברמן ואת בנט. במחשבה שנייה, אל תשאלו את ליברמן ובנט, כי הם משקרים לגבי נתניהו שהיה ראשון לזהות את בעיית המנהרות ההתקפיות, לכן היה מוכן להגיע להפסקת אש לפני חיסולן. רצה הגורל והפלשתינים ובנט לחצו עליו קשות ונתן הוראה לצבא לחסל את האיום. זו נחישות. וכל המלעיזים האלה, ראשי מערכת הביטחון, שרים וח"כים מן הימין, תוקפים את נתניהו, אך מה הם יודעים על ביטחון. נתניהו מר ביטחון. הבעיה הקטנה היא שאנשי הדרום אינם מרגישים ביטחון כלל, אך נתניהו בשלו: יש ביטחון. ברחוב בלפור בירושלים וגם בקיסריה. האמת היא שגם שם אין שקט מוחלט, אך זה לא ממש ענייננו כאן.
בגלל כל אלה ועוד רבים אחרים, כשנתניהו פוסח בין כן ולא, ראוי שאזרחי ישראל יתנו תשובה חד-משמעית ביום הבחירות. והמבין יבין.
