לוותר שוב, לקום עוד פעם באמצע הלילה, להכיל עוד קושי, להתנדב לשטוף כלים, לתמוך ברגעי משבר. הרשימה עוד ארוכה. כל אדם נשוי מכיר את התחושה הזאת, כל אחד ואחת מכירים את השאלה: "שוב לוותר?! למה?!". החיים הזוגיים מלאים באינסוף מקרים, גדולים וקטנים, שדורשים משני בני הזוג פשוט לוותר.
פרשתנו "ויקרא" פותחת את ספר ויקרא, הספר שעוסק רובו ככולו בעבודת הכוהנים במקדש. בתחילת הפרשה אומר הקב"ה למשה: "אדם כי יקריב מכם" [ויקרא א', ב'], משם מתחיל רצף ההסברים על סוגי הקורבנות השונים. אך לא לחינם נבחר הפסוק הזה דווקא לפתוח את הפרשה, התורה באה להוציא מליבנו את המחשבה שהקורבן הוא העיקר, הכבש שנשרף על המזבח הוא המטרה, ח"ו. כל המטרה של הקורבן היא לעורר את האדם שישוב בתשובה, שיוסיף קדושה על קדושתו, יתעלה ויתרומם, שהוא עצמו ינקוט בצעדים - "אדם כי יקריב מכם" - הקורבן צריך לבוא מכם. להתנתק מהרגלים רעים, לעקור מידה מקולקלת, להשתנות.
על זוג שמתגרש אומרים חז"ל שהמזבח מזיל דמעות [גיטין צ', ב']. המזבח, שמבטא את הקורבנות שהאדם נדרש להקריב, את הוויתורים וכו', בוכה על שני בני זוג שלא השכילו להבין שלפעמים החיים הזוגיים דורשים קורבנות, לוותר על נוחות, לוותר על מה שבא לי כרגע ולחשוב עלינו כזוג.
בסופו של דבר הקורבנות הללו רק ירוממו את הקשר ויעצימו אותו, כאשר כל אחד מבני הזוג יודע שעליו לדאוג לשני, לוותר בשבילו, יש מקום שבו יכולה אהבה גדולה לצמוח ולהתפתח. ישנם אף מטיבי לכת שרבים מי יוותר לשני, והלוואי שבכל בית ובית מישראל ישמעו רק קולות מריבה שכאלה.
ונסיים בסיפור: כאשר נישא הרב
אריה לוין לאשתו, המצב הכלכלי בארץ בכלל ובמשפחתו בפרט היה קשה מאוד. לאחר החופה הוא ניגש אל הכלה, אשתו הטרייה, ולחש באוזנה: "אישתי היקרה, אומנם לא היה לי כסף בשביל לקנות לך מתנה, ואפילו לא תכשיט או פרח, אך יש מתנה שאני בכל זאת רוצה להעניק לך - אני רוצה לתת לך את מתנת הוויתור, שמהיום ועד יומנו האחרון אוותר ואוותר".