דילמה לאומית חדשה עתידה להסעיר בקרוב את אוכלוסיית ערביי ישראל שצברו כוח משמעותי בבחירות ותאלץ אותם לשאול את עצמם שאלה מהותית וחשובה ביותר:
האם אנחנו פלשתינים הדוגלים בעמדות של הגורמים הרדיקליים השואפים להשתלט על "המולדת הכבושה" ולבוא במקומה, או אולי אנחנו ערבים-ישראלים החייבים להתחיל להיאבק על שוויון זכויות? על-פי הקולות הנשמעים בינתיים מפי הדוברים הרהוטים של המחנה הערבי, נראה כי נושא המאבק הציבורי שבו עומדת לפתוח "המאוחדת" יהיה על הפסקת הקיפוח והענקת מעמד שווה-זכויות לכל אזרחי ישראל הערבים.
מה יקרה בפועל, מוקדם מדי להעריך, כי גם מאבק לגיטימי להשגת שוויון זכויות יכול לנוע בדרך של משא-ומתן חיובי מול ממשל נתניהו, אך אם לא יעלה יפה ובדרכי שלום הוא עלול להידרדר להתקוממות אזרחית ולפעולות אלימות. התשובה לשאלה לאן יהיו מועדות פניהם של ערביי ישראל תלויה בשאלה - כוחם של מי יגבר - של הבדלנים הלאומנים, או של אלה המבקשים לחיות בכבוד בארץ הזו, מולדתנו ומולדתם.
חלק מכריע מן התשובה לדילמה זו נתון בידיו של ראש הממשלה
בנימין נתניהו. הוא יכול לרכוש לעצמו את המעמד של המנהיג המפייס הגדול בין שני העמים החיים בישראל, כדי לאפשר להם לחיות בכפיפה אחת כאזרחים שווי-זכויות, או שבהימנעות ממעשים, כמנהגו בעבר, יגרום למלחמת אזרחים יהודים וערבים.
לגייס את הרצוג וריבלין
כדי להצליח במשימת הפיוס הלאומי טוב היה עושה נתניהו אם היה מגייס למשימה שני אישים: יו"ר
המחנה הציוני יצחק הרצוג ונשיא המדינה ראובן ריבלין, ומבקש מהם להיות מובילי הדרך והמוציאים ומביאים בין השלטון לבין שאיפות האוכלוסייה הערבית. ריבלין כבר השמיע את דעתו הברורה למען שוויון לאזרחים הערבים שהינו חיוני מאי פעם, וגם דעתו של הרצוג בהקשר הזה ברורה.
היום, יותר מתמיד, אסור להשאיר את הערבים הישראלים ללא כל פתרון לבעיותיהם האקוטיות ולהיאבק למען השוואת זכויותיהם מול חומה בצורה של פקידים ביורוקרטיים שיעשו כמיטב יכולתם כדי לתקוע מקלות בגלגלי הסיכוי למצוא "מודוס ויוונדי" לחיים משותפים. רק הצבת אישים כמו ריבלין והרצוג בראש המערכת הציבורית, שתפעל למימוש התיקונים והשינויים הנדרשים, תוכל לטעת אמון בקרב ערביי ישראל כי ממשל נתניהו מתכוון לפייס ולא ללבות את האש הישנה שאין לה קץ.
לשלב וגם לפתוח מחסומים
אחת מזירות המאבק תהיה במישור הפרלמנטרי בכנסת. גם כאן נדרשים שילוב ופתיחת מחסומים, כמו מינוי יותר ערבים לתפקידי מפתח במנגנון הכנסת כמו סגנים ליו"ר הכנסת, מעמד של ראש האופוזיציה ל"מאוחדת" ושילוב בוועדות חשובות שעד כה היו חסומות. חשוב גם לשלב במערכת של ערוץ הכנסת את נציגי הערבים באופן שייתן להם פתחון-פה להציג את עמדותיהם. הדרת הערבים מפעילות פרלמנטרית עלולה להביא ליצירת נתיבי מאבק חדשים ובלתי רצויים.
ההתפתחות בכיוון של שילוב תייצג שינוי עקרוני בתפיסת העולם של מנהיגי האוכלוסייה הערבית בישראל, שבמשך שנים רבות סבלה מקיפוח ואפליה. אם הדברים האלה יתממשו נראה כי "הערבית המשולבת" עתידה להעביר להילוך איטי את תמיכתה במדיניות הפוליטית הפלשתינית הישנה, המניפה את הדגלים המרוטים מרוב שימוש של "זכות השיבה", "מדינה פלשתינית", "גזל הקרקעות הפלשתיניות" בידי המתנחלים וכל סיסמאות הקרב החבוטות לעייפה כנגד הכיבוש הישראלי.
אין זה סוד שאפליית האוכלוסייה הערבית בישראל באמת זועקת לשמיים ויש הרבה עיוותים הדורשים תיקון. למשל: להתחיל לפתוח מקומות תעסוקה חדשים החסומים כיום בפני ערבים, כמו חברת החשמל, התעשיות הביטחוניות, נמלי ישראל, חקלאות ובניין, ולעודד באמצעות סיוע מימוני, התמחות של עובדים ערביים במקצועות נדרשים. אפשר יהיה גם לתבוע, באמצעות חקיקה, פתיחת ישובים יהודיים, כמו חריש, למשל, בפני אוכלוסייה ערבית. זה אף זה: להתחיל להפעיל מערכת פיתוח עירונית ביישובים המוזנחים, כמו סלילת כבישי גישה ודרכים פנימיות, הקמת תשתיות ביוב וניקוז, מערכת חשמל ראויה ובטוחה ועוד. ניתן יהיה גם להוציא אל הפועל פתרון הוגן וראוי לבעיות הבריאות, החינוך והפרנסה של האוכלוסייה הבדווית הנרחבת בדרום. נושאי טיפול אזרחיים לא חסרים והמלאכה מרובה.
והעיקר שלא יוליכו לפילוג
בתמצית הדברים אפשר לומר, כי לתנועה "המשולבת" יש פוטנציאל להפוך לגוף שייצג את הדרך הטובה לפתרון בעיות הקיום היומיומיות של ערביי ישראל וגם לשמש כתובת פעולה לטובת הפלשתינים החיים במרחבי הרשות הפלשתינית. כך יהפכו ערביי ישראל ל"קול פלשתין" השפוי והמתון שיציג, בעברית ובערבית, את בעיות הקיום של שני העמים - הערבי והיהודי - מעל במת הכנסת וגם אל מול כלל אזרחי ישראל ומדינות העולם.
לכל התרחיש הזה דרושה אזהרה: נתיב השיתוף והשוויון הנדרש יוכל להתממש רק אם הפלגים הקיצוניים ב"מאוחדת" יבינו את חשיבותה העקרונית של ההזדמנות ההיסטורית שנקרתה בדרכם של ערביי ישראל, וימנעו פעולות המוליכות לפילוג הכוח הערבי במקום לפעולתו המאוחדת. ופילוג, כידוע, אינו המתכונת הנכונה לבניית עולם ישראלי חדש, הוגן וטוב יותר.
