העולם הופך להיות קטן יותר. אנשים לא מעטים עובדים בחו"ל. היכן עליהם לשלם מס?
משנת 2003 משלמים תושבי ישראל מס על הכנסותיהם בכל מקום בעולם, שכן המיסוי הוא פרסונלי ולא טריטוריאלי. לפיכך, פקיד השומה מפעיל את מבחן התוֹשבוּת כדי לקבוע היכן מרכז חייו של הנישום; היה וייקבע שהוא תושב ישראל - הוא ישלם את המס כאן.
לצורך פישוט ההגדרה, נקבע בפקודת מס הכנסה מבחן הכולל מרכיב מהותי ומרכיב טכני על-מנת לקבוע מיהו תושב ישראל. בהתאם למרכיב המהותי, "מבחן מרכז החיים", יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים של הנישום, ובהם מקום ביתו הקבוע, מקום מגוריהם שלו ושל בני משפחתו, מקום עיסוקו, מקום האינטרסים הכלכליים שלו, מקום האינטרסים החברתיים שלו ועוד.
המבחן השני טכני יותר ונהוג לכנותו "מבחן הימים". מדובר על חזקה, לפיה מרכז חייו של יחיד בשנת המס היא בישראל אם הוא שהה בה בשנה היוצאת 183 ימים או יותר, או אם שהה בישראל בשנת המס 30 ימים או יותר וסך תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא 425 ימים או יותר. חזקה זו ניתנת לסתירה הן על-ידי פקיד השומה והן על-ידי הנישום.
לכן, ישראלי אשר קיבל עבודה בחו"ל ועבר להתגורר בחו"ל למטרת עבודה, הרי שככלל ניתן לומר שמרכז חייו היה ונותר בישראל. יציאתו של עובד כזה לחו"ל היא לרוב לתקופה ולמטרה מוגבלות. עם זאת, כאשר הנישום יכול להוכיח כי הייתה לו כוונה סובייקטיבית לשנות את מרכז חייו לתקופה ארוכה או לצמיתות, וזאת בעזרת עובדות מוצקות כמו שינוי כתובת, מעבר בני משפחה ועוד, הרי שהוא לא ייחשב לתושב ישראל וכתוצאה מסתברת לא יהיה חייב במס בישראל.
בעניין זה עסק פסק הדין בעניין מיכאל ספיר (ע"א 48621/13) שפורסם במאי 2014. מדובר בנישום שהחל לעבוד בחברת דמקו בשנת 1991, ובמסגרת עבודתו עבר בשנת 1994 להתגורר בסינגפור עם אשתו ובנותיו. בשנת 1998 סיים ספיר את עבודתו בדמקו, חזר לישראל והחל לעבוד בחברה אחרת. בשנת 2001 שב לסינגפור, עבד שם כשכיר בייעוץ, ובני משפחתו נותרו בארץ. לאחר מכן הקים ספיר חברה בסינגפור והמשיך את עבודתו. הוא טען, כי אינו תושב ישראל; פקיד השומה סבר אחרת.
בית המשפט המחוזי קבע לפי מבחן הימים, כי הנישום היה תושב ישראל בשנת 2001 שכן הוא שהה 224 יום בישראל, עבד בחברה ישראלית, משפחתו בישראל, עיסוקו בארץ ובסינגפור דומה, ובבעלותו דירה ורכבים בישראל. אולם בשנת 2002 הוא הפך להיות תושב סינגפור, לפי מבחן מרכז החיים. ספיר גר בדירה בסינגפור מזה עשר שנים, אותה דירה, מחזיק תעודת תושב קבע בסינגפור, בעלים של חברה בסינגפור, מנהל חשבונות בנק בסינגפור, בעל קשרים חברתיים בסינגפור ומשלם מיסים בסינגפור. בית המשפט מכיר בכך שיש כל מיני סוגי משפחות, ובמקרה זה - בני המשפחה או בני הזוג בחרו להתגורר בנפרד.
פקיד השומה הגיש ערעור לבית המשפט עליון כשהוא טוען, כי בית המשפט המחוזי התעלם ממבחן הימים, ולפיו בשנת 2002 שהה הנישום 148 יום בישראל, בשנת 2003 שהה 166 ימים וכן הלאה. עוד טען פקיד השומה, כי בית המשפט המחוזי אשר התעלם מכך שספיר הגיע בממוצע תשע פעמים בשנה לישראל, חי עם משפחתו בעת ביקוריו, הוא בעלים של רכוש בישראל ומשלם ביטוח לאומי בישראל.
בית המשפט העליון קבע, כי ספיר הצליח לסתור את מבחן הימים, והוא שכנע במידה גבוהה שבשנת 2002 העתיק את מגוריו לסינגפור. גם בית המשפט העליון הכיר בכך ש"ישנן משפחות הבוחרות לחיות אחרת".