שבועיים-שלושה לפני הבחירות הופיע במשדר חדשות הלילה של הערוץ הראשון הח"כ לשעבר, צ'רלי ביטון. בשפתו הישירה, הכנה, ללא עשיית חשבון לאף אחד, אמר ביטון בסיום המשדר כדברים הללו: "מזרחים לא יצביעו לעולם להרצוג. המזרחים לא ישכחו לעולם את הפשע נגד האנושות שביצעה מפא"י נגד המזרחיים. אני מתכוון הפעם להצביע
ש"ס". חושיו הפוליטיים של ביטון חדים כתער. הוא מכיר היטב את המפה הפוליטית. הוא היה הראשון, לעניות דעתי, שדייק בתוצאות הבחירות
הרבה יותר טוב מכל הסוקרים למיניהם. וזו התורה כולה על רגל אחת. ההסברים האחרים, המלומדים והמדעיים לכאורה, אין בהם כל תקפות.
בכניסה לאחד הבניינים בקמפוס עומדת מאבטחת, אישה בשנות השלושים המאוחרות לחייה. לפני כמה חודשים פנתה אלי ושפכה בפני את מר לבה. היא סיפרה על היותה אם חד-הורית, אם לילדה מתבגרת, החיה משכר של 2,700 שקל עבור חמש שעות עבודה ביום. הביטוח הלאומי משלם לה עוד 1,200 שקל לחודש כהשלמת הכנסה. קשה לה מאוד מבחינה כלכלית. טענותיה כלפי "המדינה" קשות, ודאי לגבי המדיניות הכלכלית בישראל המעודדת, לדבריה, ניצול ציני של העובדים. נפרדנו לשלום כאשר בפיה בקשה: אם אתה מכיר מישהו שיכול לסייע במציאת עבודה במשרה מלאה, אודה לך מאוד. הבטחתי להתעניין ולשאול.
ביום רביעי קידמה את פני בחיוך רחב. שאלתי על פשר השמחה בחושבי שאולי מצאה עבודה טובה יותר. תשובתה הייתה: "ראית, ביבי ניצח. וואלה הוא גדול!". תמהתי בקול רם תוך שאני מזכיר לה את דבריה על מדיניותו הכלכלית של נתניהו. תשובתה: איני מסוגלת להצביע "לאשכנזים האלה", קרי למחנה הציוני. אני וכל המשפחה ליכוד. הערתי לה שגם נתניהו אינו ממש נצר למשפחה שמקורותיה במרוקו או בתוניס. זה משהו אחר, היא השיבה. במילים אחרות, גם המאבטחת, כמו צ'רלי ביטון, למרות פער הדורות, רואה במחנה הציוני אויב מושבע למרות שמזה ארבעה עשורים כמעט הליכוד בשלטון. את התחושה הזו כמעט בלתי אפשרי לעקור.
מנצלים את תחושות המזרחיים
פוליטיקאים תאבי כוח ושלטון בכל מחיר יודעים לנצל תחושות אלה של חלקים נרחבים בקרב עדות המזרח באמצעות טיפוח גזענות ורטוריקה אנטישמית. התוצאות בקלפי אינן משקרות והניצחון של פוליטיקאים מזן זה מובטח. אבהיר הבהר היטב: רשאי כל אחד להצביע כמיטב הבנתו, לבחור במפלגה בה הוא חפץ, לערוך חשבון עם מפלגות שלא מילאו, לדעתו, את הבטחותיהן לחלק מן הבוחרים. זו מהות הדמוקרטיה. מה שאסור הוא לשסות, להלעיט ולהשתמש בגזענות ובטיעונים אנטישמיים מובהקים כנגד יריבים פוליטיים.
הצבעה קבוצתית אינה נחלת המזרחיים. קיבוצניקים, למשל, הצביעו כבלוק. מרבית יהודי ארה"ב מצביעים למפלגה הדמוקרטית ולא הליברלית, אפרו-אמריקנים גם. לגיטימי לחלוטין. גזענות לא. כל מי שמדבר על אחדות ובאותה הנשימה זורע פירוד באמצעות שיטות גזעניות, אל יצפה לחברה מלוכדת באמת. למציאות הזו בה אנו חיים ישנן, לעניות דעתי, כמה סיבות.
למרות העבר - לא לומדים את הלקח
ראשית, הפוליטיקה של גזענות בה מתמחים רבים מבין הפוליטיקאים הישראלים. ה"הפרד ומשול" מעולם לא הייתה שיטה כה נפוצה כמו בבחירות הללו. לראש הממשלה הנוכחי רקורד עשיר בשימוש במוטיבים גזעניים למטרות פוליטיות. הלחישה לאוזני הרב כדורי עליו השלום שמא השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודי, היא מהות הגזענות. השיסוי כנגד השמאל כמי שמוכן למכור את הארץ לערבים הוא ביטוי מובהק של טיעון אנטישמי ממש מתובל בקורטוב של גזענות. ועוד הערה חשובה בהקשר זה: מי שמנסה להפחיד בוחרים פוטנציאליים ולדרבן אותם לצאת ולהצביע באמצעות האמירה שהערבים נוהרים באוטובוסים לקלפיות, לא יירתע מלעשות זאת כאשר יחשוב שהשמאלנים היהודים יוצאים באוטובוסים להצבעה. ודאי יהיו קוראים אשר סבורים שאם המדובר בערבים, הכל לגיטימי. אלא שראוי לזכור שדווקא הגזעניים הגדולים בהיסטוריה לא הבחינו רק בין קבוצות אתניות אלא גם בין קבוצות פוליטיות שונות.
כדי להמחיש זאת, אביא להלן ציטוט מתוך תגובה למאמר שכתבתי על היחסים המאוד טעונים בין ישראל לארה"ב. וזו אחת התגובות שקיבלתי:
- "יש עוד 'רוזנברג' שהיה לו תפקיד מכובד מאוד לשנאת היהודים, הרוזנברג הזה היה לא פחות מעורך השבועון הנאצי 'ריבעון' שעזר להיטלר להיבחר ולתפוש את השלטון בברלין - כן - אין טעות שמו המלא של התעמולן הנאצי הזה היה 'דוקטור הס רוזנברג' גם הוא היה דוקטור, מסכן מזלו לא האיר לו פנים, הוא ניסה לברוח מרודפיו אחרי המלחמה ולא הצליח, אחרי מרדף של שבוע נתפש, רצינו רק לקיים את האחדות הלאומית הוא אמר לחוקריו, לא אמרתי שמחכה להם אבדון וסופה מתקרבת, לא אמרתי שהיהודים נחותים ולא טענתי אפילו שהם גזע אבל אף פעם לא עלה על דעתי שהמאמרים בשבועון שלי 'ריבעון' יביא להסתה ולמעשים איומים כטבח עם, רצינו רק לפתור את הבעיה היהודית בדרכי שלום, להם היה הס רוזנברג ולנו יש דוקטור צלי רוזנברג".
אלה דברים המופנים לנצר של ניצולי שואה. הבנתם את זה?
הגזענות אינה נחלת חלק מהציבור הישראלי. לדאבון הלב, המדינה כולה נגועה קשות בגזענות. הפוליטיקה הישראלית, ברבדים העמוקים שלה, היא פוליטיקה של גזענות, של הדרה, של שנאה כלפי השונה, של אפס סובלנות. מי שזורע שנאה ופחד, מי שמטפח פלגנות, יקצור לבסוף סופה. אין כמו העם היהודי למוד הניסיון מן העבר הטראומטי, אלא שככל הנראה, אף אחד אינו מוכן ללמוד את הלקח החשוב.
