"הסכם בכל מחיר"

ב-22 באוגוסט 1939 כינס היטלר את הפיקוד העליון הגרמני באוברזלצברג לדיון מכריע. זה היה בדיוק יום לפני שבמוסקבה עמד להיחתם מה שעתיד להיקרא "הסכם התועבה" בין שרי החוץ של גרמניה (ריבנטרופ) לעמיתו מברית המועצות (מולוטוב). ההסכם שהבטיח להיטלר שקט בחזית עם ברית המועצות, ואיפשר לו לפתוח במבצע שתכנן מזמן לכיבוש פולין. תוכניתו של הפיהרר הייתה ידועה לראשי צבאו. אבל למרות שלא היה להם ספק באשר לעליונותו של הוורמאכט על הצבא הפולני (שעל-פי מיטב המסורת הרומנטית הפולנית, עדיין נשען על דיוויזיות של פרשים), אבל הגנרלים של היטלר לא הסתירו את חששם מתגובה אפשרית של המערב. הפיהרר השתדל להרגיע את הגנרלים שלו והבטיח: "אני אספק את העילה התעמולתית לפתיחה במלחמה, ולא חשוב אם תהיה משכנעת. את המנצח לא ישאלו אחר-כך אם אמר את האמת". הוא הדגיש כי אין לחשוש מן המערב, בדברים שכבר נכנסו להיסטוריה: "היריבים שלנו תולעים. ראיתי אותם במינכן". לא במקרה בחר היטלר במינכן כדי להמחיש את חולשת המערב, קרי: בריטניה וצרפת. הוא התכוון כמובן להסכם המביש שהושג בספטמבר 1938 בינו לבין ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין, שבו החליטו השניים בצוותא עם ראש ממשלת צרפת אדואר דלאדייה ושר החוץ שלו ז'ורז' בונה (ה"מתווך": היה בניטו מוסוליני...) על חלוקתה של צ'כוסלובקיה. אחרי שנגזר גורלה של המדינה הצ'כית - בדרך שנועדה להפיס את תאבונו של הפיהרר - נפגש צ'מברליין ביחידות עם היטלר והחתים אותו על פיסת נייר שבה נאמר, בין היתר, כי "ההסכם שנחתם בליל אמש...הוא בעינינו סמל לרצון שני עמינו שלא לצאת עוד לעולם למלחמה זה בזה". למחרת, ה-30 בספטמבר 1938 נחת צ'מברליין ליד לונדון, ולתשואות האלפים שהמתינו לו בשדה התעופה של הסטון, נופף בנייר החתום והקריא את תוכנו. בצילום שהנציח את אותו מעמד נראה צ'מברליין אוחז בידו מטריה מקופלת שחורה. מטריה שהפכה מאז לסמל של מדיניות פייסנית, קצרת ראות והרסנית; סמל של מדיניות שסיסמתה הייתה "שלום בכל מחיר". במעונו בדאונינג סטריט מס' 10 מבעד לחלון, הוא שב ונופף בפיסת הנייר הזו, כאילו היה מדובר במדליית ניצחון אולימפית, והכריז: "אני מאמין שזהו שלום לדורנו". "המו"מ על הסכם הגרעין" 11 חודשים לאחר השגת אותו "שלום לדורנו" - שזכה לשבחים גם מצד נשיא ארה"ב פרנקלין דלאנו רוזוולט! - פרצה מלחמת העולם השנייה. היום או מחר עתיד להיחתם בלוזאן שבשווייץ הסכם מסגרת בין מעצמות המערב בהובלת ארה"ב לבין אירן. מטרייה שחורה לא תהיה שם, למרות שמדובר בעוד "הסכם בכל מחיר", שיזכיר לנו שוב את הלקח כי ההיסטוריה מלמדת אותנו שאין אנו למדים מההיסטוריה, ומצעד האיוולת נמשך במלוא עיוורונו. חודשים ארוכים משוטטים נציגי ארה"ב, בריטניה, צרפת, האיחוד האירופי ואירן ברחבי שווייץ, במה שמכונה "המו"מ על הסכם הגרעין". שם כיסוי לשאיפתו האובססיבית של נשיא ארה"ב ברק אובמה, להשיג הסכם עם אירן. במסגרת מסך העשן שמפוזר כל העת סביב ההתקפלות המערבית בפני סוחרי הבזאר הגדול מטהרן, נזרקת כל הזמן לחלל התקשורתי הסיסמה המצחיקה על אודות "הייתה התקדמות אבל נותרו עדיין פערים משמעותיים". הימור: בטקס פרסי האוסקר בשנה הבאה, תהיה סצנת האונס הקבוצתי של ג'ון קרי וחבריו, מועמדת בטוחה לזכות בקטגוריית הפעלולים המיוחדים. צריך לשמוע את אובמה מכריז בפנים רציניות ואפילו בלי לגחך(!), כי התרשם מאוד מהכרזותיהם של המנהיג העליון של אירן חמינאי ושל ראש ממשלתה רוחאני, כי ארצם אינה שואפת כלל לפתח יכולת גרעינית (לכן היא כנראה מתעקשת לשמר בידה מספר גבוה ככל האפשר של סרכזות וגם מסרבת להשיב על מרבית השאלות הטורדניות שהפנתה אליה הסוכנות לאנרגיה אטומית, במאמץ שווא להתחקות אחר האמת). מאחר שהנשיא אובמה ידוע כאביר זכויות האדם, אולי כדאי שינצל את ההזדמנות החגיגית ויבקש ממנהיגי אירן מחווה קטנה, ממש מחווה קטנטנה: אחרי 16 שנה, אולי יואיל המנהיג העליון חמינאי, לבטל את הפאתווה שהוציא ב-1989 האייתוללה חומייני, ולפיה הוטל עונש מוות על הסופר הבריטי סלמן רושדי, מחבר הספר "פסוקי השטן" המתגורר משנת 2000 בארה"ב (עד היום, למי שתוהה, לא בוטל עונש המוות הזה, וב-2005 גם הוגדל הפרס הכספי שהובטח על ראשו של רושדי ועומד היום על 3.3 מיליון דולר). מה דעתך, מיסטר פרזידנט? אפילו ביבי יתמוך בך.