שורת התאריך בשטר נחזית לפעמים לדבר טכני שיש למלא אותו, ולא תמיד ברורה לנו המשמעות החוקית והמשפטית שיש לגביו. אז חוץ ממועד ההתיישנות של שטר (שבע שנים), יש עוד משמעויות רבות לתאריך שעל גבי הצ'ק, ולפעמים חוסר במילוי שורת התאריך מבטל את השטר. ומכאן השאלות הבאות: האם צ'ק ללא תאריך הוא צ'ק בר פירעון? כלומר: האם אדם רשאי להציג צ'ק פתוח אשר הפרמטר החופשי בו הוא התאריך הנקוב לעשייתו? סוגיה מעניינת זו נדונה לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.
מדובר בתביעה כספית אשר הוגשה על-ידי אדם כנגד אמו ואחיותיו לאחר חלוקת ירושת האב המנוח בין הצדדים. התובע טען, כי האם והאחיות חייבות להעביר לו 200,000 שקל מנתח הירושה שלהן. זאת, משום שהוא אוחז בצ'ק שניתן לו על-ידי אביו ימים ספורים לפני פטירתו. אולם, הצ'ק היה חסר תאריך פירעון, בעוד שמו של התובע, הסכום המבוקש וחתימת המנוח נכתבו עליו.
התובע טען, כי אין בכך כדי לשלול את זכותו לפירעון הצ'ק מכיוון שאביו היה מעוניין להשאיר את תאריך הפירעון פתוח משיקולים כלכליים של נזילות קופות גמל. מנגד, האם והאחיות טענו, כי העובדה שתאריך פירעון הצ'ק לא צוין עם עשיית השטר, מעידה על כך שהמתנה לתובע לא הושלמה והצ'ק חסר ערך.
סעיף 73(ב) לפקודת השטרות קובע, כי ניתן לערוך צ'ק מאוחר אשר התאריך הנקוב בו לא יהיה יום הוצאתו. פרשנות סעיף זה בספרות ובפסיקה הביאה למסקנה, כי אומנם צ'ק דחוי הוא קביל, אך ישנה חובה לפרט בצ'ק את מועד עשייתו. כלומר: לא ניתן להציג לבנק צ'ק שבו מועד הפירעון איננו נקוב, ואף הבנק לכשעצמו איננו רשאי לקבל צ'ק מסוג זה.
במקרה שלפנינו קבע בית המשפט, כי הצ'ק איננו קביל גם אם התאריך הושלם על-ידי המחזיק בשטר. זאת, חרף סעיף 19 לפקודת השטרות, אשר מתיר למחזיק בשטר להשלים בו פרט מהותי חסר. בפסק הדין הודגש, כי הוראת סעיף 19 היא הוראה משלימה לסעיף 64(א) לפקודת השטרות, סעיף אשר קובע, כי שטר שנעשה בו שינוי משמעותי ללא הסכמת כל הצדדים הרלוונטיים הוא בטל.
במילים אחרות: האפשרות התיאורטית אשר ניתנת לאוחז בשטר להשלים או לתקן פרט חסר, איננה מניחה את היסודות המשפטיים לפיהם ניתן להוסיף כל פרט להשלמת הצ'ק. בית המשפט קבע נחרצות, כי העדר מועד הפירעון שמט את העילה השטרית, מאחורי הצ'ק, ואין לקבל את טענות התובע, בעיקר משום שלא הוכח שהמנוח אכן הסכים מפורשות שהתאריך יושלם במועד מאוחר יותר. במקרה זה בית המשפט ציין גם, כי לא ברור כלל אם במועד עשיית הצ'ק התאריך לא נרשם בגין העדר גמירות דעת של האב אשר היה, כאמור, על ערש דווי.
כאשר אפשר להשלים פרטים
סוגיות כגון אלו ראינו גם בעניין מועד ההתיישנות בשטרות, שכן מילוי התאריך על-ידי מושך הצ'ק יכול לשנות את מועד ההתיישנות, ולכן הפסיקה הבהירה שמועד מילוי השטר חייב להיות לפי הסכם בין הצדדים.
פקודת השטרות מכירה בכך שאוחז בצ'ק יכול להשלים בו פרטים רלוונטיים כמו זהות הנפרע ואף תאריך. עם זאת, על-מנת שההשלמה תהיה קבילה מבחינה משפטית, האוחז בשטר צריך להוכיח, כי הייתה הסכמה ברורה בינו לבין נותן הצ'ק. אחת הסיטואציות השכיחות שבהן אנו נתקלים במקרים מסוג זה היא צ'ק ביטחון (למשל לטובת שכירות דירה), אשר מאפשר למחזיק בו להשלים את התאריך והסכום כראות עיניו לאור חוזה או הסכם שנערך בין הצדדים עם הענקת השטר.
במקרה שלפנינו, התובע לא הצליח להוכיח את ההסכמה מצד אביו. נהפוך הוא. התובע העיד, כי האב התיר לו לעשות שינויים בצ'ק רק "בתיאום מלא" עימו. כלומר: התובע הודה, כי כל שינוי בצ'ק היה תלוי בהסכמה, והסכמה לגבי השטר הנוכחי לא הוכח שניתנה. היות שהאב הלך לבית עולמו, לא יכול היה התובע ליהנות מן הצ'ק.
לפיכך, כאשר מקבלים או נותנים שטר, יש להקפיד שיהיה כתוב בו התאריך, ולא להשאיר את שורת התאריך ריקה. הדברים שונים במצב בו יש מועד מוסכם לתאריך השטר המופיע בהסכם אחר בין הצדדים. דוגמא: סיום של חוזה שכירות בין הצדדים שניתן שטר ביטחון לקיום החוזה, כאשר מועד הפרעון הוא רגע התגבשות החוב כלפי המשכיר.
