שתי זוגות העיניים הנוספות שעקבו אחר המפגש הלא-שגרתי הזה שבין עורך-הדין הידוע לבין השופט ירוחם רבינוביץ היו של בחור ובחורה שהתגפפו במרץ רב לא רחוק מהמקום שבו דני והשופט רבינוביץ ניהלו את הדו-שיח ביניהם.
הבחור והבחורה, שניהם לוחמים ביחידה הסמויה, הוצבו שם לאחר שבמשרדי היחידה הסמויה שפעלה כיחידה אוטונומית מיוחדת במטה הרצי של המשטרה, שדיווחה רק למפכ"ל עצמו, ובאמצעותו לראש הממשלה, יירטו זמן-מה קודם-לכן את השיחה שלה, למעשה, ציפה המפכ"ל.
הוא לא ידע כיצד תיעשה הפנייה לשופט רבינוביץ - אבל הוא ידע שפנייה כזאת תיעשה מיד לאחר שייוודע, שהוא השופט שעומד לדון בעניינו של מרציאנו למחרת בבוקר.
המפכ"ל חכך את ידיו בהנאה. מי ששלח את בתו של השופט ירוחם רבינוביץ לחו"ל גם טרח ליידע אותו על-כך.
"הנה זה קורה", הוא דיווח למפקד היחידה הסמויה.
יואל בן-שטרית זיהה בקולו של חברו את אותם צלילים שהוא זכר מן התקופה שבה הם עמדו לצאת למבצעים מעבר לגבול. גם אז הייתה בנימת-קולו של המפכ"ל-לעתיד מעין-התרגשות שקודמת לעשייה מאתגרת .
הדוברים בשיחה המיורטת היו עורך-דין ושופט ובמהלכה נקבעה פגישה בין השניים.
השוטר שהאזין לשיחה נדרך מיד.
הוא הקשיב לה עד תומה - ומיד הוא פנה לממונים עליו. שני הדוברים נשמעו למי שהקשיב לשיחה מאוד לא-רגועים. נימת הדברים של עורך-הדין אפילו נשמעה מעט-מאיימת.
הרושם היה שהשופט יודע במה מדובר. אולי הוא רק חשד במה מדובר - ואולי אפילו יותר מזה.
יואל בן שטרית, מפקד היחידה הסמויה, העביר מיד את תמליל השיחה למפכ"ל - והשניים החליטו לקיים מעקב אחר הדוברים.
לאחר מעצרו של מרציאנו, זה היה המהלך שלו הם ציפו. המזוודה המלאה במזומנים של הצ'צ'נים הייתה בבחינת זרז נפלא.
יואל בן-שטרית הכיר את קולו של דני. הוא האזין לשיחה שוב ושוב כדי להיות בטוח שהוא לא טועה.
המפכ"ל לא אמר מאומה לחברו. הוא ידע על המצוקה הרבה שבה הוא נתון.
