כי בלי אויב אי-אפשר "מיהו האויב עכשיו? זוהי שאלה חשובה לכל אומה ולכל מדינה בכל הזמנים שהתשובה עליה תקבע את סולם העדיפויות שיש לפעול למימושן ותבהיר ברורות מיהם האויבים, מיהם היריבים ומיהם הידידים". כך פותח את מאמרו ד"ר סובחי ג'נדור בעיתון "אלביאן" - איחוד האמירויות (19.3.15), שזהו סיכומו:

• הבעיה החמורה של האומה הערבית היא לא רק העדר קונסנזוס על זהותו של האויב עכשיו, אלא גם על היות האומה הערבית מורכבת ממדינות שונות שלא רק שאין ביניהן הסכמה או תיאום, אלא שהן אף מתנהלות ביניהן מלחמות.

• במחצית הראשונה של המאה ה-20, האויב המושבע והברור של הערבים היה האימפריאליזם האירופי ששלט ברוב מדינות ערב. אך ברבע השלישי של המאה ה-20 אויבם המשותף של הערבים היה ישראל. לכן, לא היה צורך בדיון בנושא האויב הראשון של הערבים.

• ברבע האחרון של המאה ה-20, ועם החתימה על הסכמי השלום עם מצרים וירדן, המצב השתנה תכלית שינוי: ברית-המועצות נפלה, נוסדה הרפובליקה האיסלאמית באירן והמלחמה הקרה, שלה הייתה השפעה ניכרת על הבעיה הפלשתינית, הסתיימה.

העולם נכנס למאה ה-21 בלי קביעה מוחלטת מיהו עתה האויב. לא עוד הקפיטליזם ולא הקומוניזם. האויב החדש של המערב הוא ארגונים קיצוניים הפועלים בשם האיסלאם.

• ב-11 בספטמבר 2001 קבע המערב מיהו האויב החדש והיפנה אצבע מאשימה כלפי "הטרור האיסלאמי". ואילו המזרח מתקשה לקבוע מיהו אויבו בימים אלה. חלק מהערבים רואים בטרור את אויבם המושבע, וחלק אחר מצביע על ישראל.

האזור עומד בפני שינויים דרסטיים במרוצת השנה הבאה - שינויים הקשורים באירן, בארגוני הטרור ובישראל. מכאן נובע הצורך שהאומה הערבית תקבע מיהו אויבה האמיתי. רפורמה בשלושה צעדים הקיצוניות הדתית אינה מקרה או אירוע מזדמן בתולדות העמים. היא תולדה של מעיינות הניתנים לאבחון וטיפול. כך טוען הוגה הדעות המרוקני סעיד נאשיד (עיתון "אלערב" 23.3.15). נאשיד מציע רפורמה לייבוש מעיינות-הטרור שמתבססת על שלושה עקרונות:

• תמורות וחידושים בהטפה הדתית, ובמיוחד בדרשות התפילה בימי שישי. יש לנפות מן ההטפות הדתיות את רגשות השנאה, ההסתה, הנקם והגזענות. תמורות אלו כרוכות בשינוי גישתם של האימאמים והדרשנים בתפילות יום השישי. כמו-כן נדרש חינוך על ערכים של שוויון, זכויות האדם וכיבוד הדעה האחרת.

• חידושים בתוכניות הלימוד ובחינוך, במיוחד בשיעורי הדת וטיהורם מן האפליה הדתית, העדתית והגזעית. הדברים נאמרים נוכח המציאות השוררת בחלק ממדינות האיסלאם שבהן מחנכים את הילדים על ערכי ההסתה נגד שאר הדתות - הנוצרים, היהודים והבודהיסטים.

• החלת העיקרון של כיבוד החוק. על כל פסקי ההלכה לכבד את החוק שהוא הערובה לחיים משותפים לבני כל הדתות.

בכך אפשר יהיה לייבש את מעיינות הרוע.

התעשיה היא המפתח

הערבים הם אומה שאינה יוצרת בתחום התעשיה, אך צורכת את התוצרת של אומות אחרות. לכן, היא בבחינת עול על הזולת. אומה כזאת, שנכנעת לתאוותיה ומותרותיה המופקות על-ידי אחרים, אינה ראוייה להתקיים. זוהי המסקנה שאליה מגיע סופר סעודי שפרסם מאמר בעילום שם בעיתון "אלווטן" (25.3.15): "ההיסטוריה מתעדת את הישגי האומה הערבית. הישגים אלה מצטמצמים לתחום המלחמות, הפשיטות, הכיבושים והשלל שממנו נהנו והתקיימו. האומה הערבית לא תרמה לקידום התעשיה במדינות שכבשה. "ואילו המערב הלך בנתיבי התעשיה והייצור, שהעניקו לו את הקידמה, הכוח והשליטה. הייתה זו התעשיה ששינתה את מהלך ההיסטוריה והמריצה את התבונה האנושית לקראת החידוש, ההמצאה והיצירה. "הערבים כשלו, כי הם הזניחו את התעשיה. לשיטתם של ערבים רבים, התעשיה מעידה על מעמד נמוך בחברה. אין זה ברור כיצד יוכלו הערבים להתקדם, לשפר את מצבם ולהשיג את המדינות המפותחות, כשאינם יוצרים וצורכים את מוצריהם של האחרים".

שמם הוא פשעם

גל של שינוי שמות פוקד את העולם בימים אלה. בטיוואן מחליפים שמות בתקווה שהמזל יאיר להם פנים, ואילו המהגרים הערבים למדינות אירופה החלו, אחרי המתקפה על בנייני התאומים בספטמבר 2001, להחליף את שמותיהם המזהים אותם כמוסלמים, למרות שאין קשר כלשהו בין מהות האדם לשמו, הפך השם בחלק ממדינות ערב עדות מובהקת לשייכותו העדתית והפוליטית של האזרח. כך למשל, בעירק שמו של אדם יכול להביאר לחיסולו. אנשים ששמם אבו-בכר, עומר, עות'מאן וספיאן הם מטרה לחיסול על-ידי המיליציות השיעיות הפועלות בהשראת אירן. זאת, משום ששמות אלה מעידים על הח'ליפים הסוניים שרדפו את עלי אבי השיעים ושללו ממנו את הח'ליפות הראשונה אחרי הנביא מוחמד. מדי יום מתגלים ברחובות עירק גופותיהם של סונים שנרצחו, על-פי נתוני המשטרה, בגלל שמותיהם. שלושת אלפים בני אדם הנושאים את השם עומר, החליף השני אחרי הנביא, הגישו בקשות למשרד הפנים להחלפת שמותיהם על-מנת שיוכלו להמשיך לחיות.