כמעט כל המפלגות והמומחים הופתעו מתוצאות הבחירות. קמיל וקס על כישלון המדגמים: "כשסיפרו לי על התוצאות, חשבתי שאני מת" בכיר באחד הערוצים: "טעינו בגדול. גילינו פער של 5%-6% בתוצאות בין המדגם לבין הקלפי - אנשים נכנסו לקלפי המדגמית ושיקרו". ד"ר
מינה צמח: " נתקלנו בסירוב גבוה מאוד יחסית מצד אנשים שלא רצו להצביע לקלפיות המדגם. זה בלט במיוחד עם שיעור של כ-30% במגזר החרדי ובמגזר הרוסי".
כבר שבועיים לפני הבחירות פרסמתי מאמר שבו אני מתריע ש
המחנה הציוני יפסיד את מערכת הבחירות בגלל הקול הרוסי.
לדעתי רוב המומחים פשוט לא הבינו את הקול הרוסי שמכריע כל בחירות מאז שנת 1992 (הביאו לשלטון את
יצחק רבין). לשיטתי ניתן לחלק את יוצאי ברה"מ לשעבר לארבע קבוצות: הקבוצה האתנית - יוצאי בוכרה, גיוארגיה וקווקז רובם מצביעים למפלגות ימניות ודתיות; המצביעים הצעירים - אלו שהלכו לקלפי בפעם הראשונה או השנייה והצביעו בדומה למצביעי כלל ישראל בגילם (ההשפעה של דור ההורים על קולם אינה משמעותית); גיל הביניים - ההורים של הקבוצה הקודמת, אזרחים בשנות ה-45-65 לחייהם, המתמודדים עם בעיות קשות בדיור ותעסוקה (רובם תמכו בליכוד ו
ישראל ביתנו); ולבסוף, קבוצת גיל הזהב (רובם לא יודעים עברית), המודאגים מדיור ציבורי, פנסיה והבטחת הכנסה (רובם תמכו בישראל ביתנו).
איך הצביעו עולים (1989 -2015) מברה"מ לשעבר בבחירות ב-17 במרץ? התשובה לשאלה זו ניתנת על-ידי מחקר שנערך על-ידי מכון סקרי ASK ואוניברסיטת אריאל. היועצים של המחקר היו פרופ. זאב חנין וד"ר סם קליגר. הסקרים נערכו על 42 קלפיות ב -16 ערים וב-2 ישובים שבאופן יחסי מייצגים את הפיזור הגאוגרפי של עולים מברית המועצות לשעבר בישראל.
על-פי המחקר, 41.8% (5,9 מנדטים ) מהעולים שהגיעו לקלפיות הצביעו ל
מפלגת ישראל ביתנו. 29.3% (4,3 מנדטים) - "ליכוד", 7.7% (1,1 מנדטים) - "יש עתיד", "המחנה הציוני" - 6.3% (0,9 מנדטים ), "
הבית היהודי" - 5.7%, "כולנו" - 4.6%
ש"ס -2,5%, מרצ זכתה ב -1.2% מהקולות, ו"יחד" - 0.9%. אחוז הישראלים דוברי הרוסית שהצביעו בבחירות לכנסת היו נמוכות באופן משמעותי מהממוצע הארצי. ההערכה היא שלקלפיות הגיעו רק 60% ישראלים דוברי רוסית, בעוד שהממוצע הארצי עלה 72%.
רק שתי מפלגות קבלו תמיכה גדולה של המגזר הרוסי: ישראל ביתנו והליכוד. הפופולריות שלהן בקרב דוברי רוסית נובעת לאו-דווקא בשל פעולות מוצלחות שלהן אלא בשל כישלונות המתחרים. הליכוד וישראל ביתנו נכשלו כמעט בכל תחום הקשור בטיפול במגזר ובמיוחד בבעיות הקשורות בפנסיה ובדיור. האכזבה וחוסר האלטרנטיבה גרמו ל-40% מדוברי רוסית, לא להצביע ב-17 במרס.
המגזר הרוסי הביא פעמיים לשלטון את מפלגת העבודה: ב-1992 נבחר יצחק רבין וב-1999 (בגלל הבטחות לדיור)
אהוד ברק (בשל ההבטחה ל"מהפכה אזרחית"). מאז אין למפלגת העבודה פעילות בקרב דוברי הרוסית ואין הבנה בסיסית של בעיות העולים. במצע של רשימת "המחנה הציוני" לא דאגו להכניס תוספות הקשורות למגזר. הם עשו את כל הטעויות גם בפרסום וגם בשטח (בעלי השפעה במגזר התבקשו לעזור בפריימריז אבל נשכחו בבחירות) במקום למשוך עולים ולדבר על פנסיה (לעולים שעלו בגיל 45+) ובעיות הדיור (27.000 זכאים לדיור ציבורי) הם תקפו את הליכוד ואת נתניהו.
וכך, המאבק העיקרי על הקול הרוסי היה בין הליכוד לבין ישראל ביתנו. שאר המפלגות הקיימות כמעט שלא היו במשחק. הן ויתרו על התחרות על הקול הרוסי, משמעות הדבר - המחנה הציוני ויתר על ראשות הממשלה. לא הגעוואלד של נתניהו הביא אותו לשלטון אלא עולים דוברי רוסית.
מתוך 5.3 מיליון מבעלי זכות הבחירה בישראל, כ-16.2% הם דוברי רוסית. הפוטנציאל האלקטוראלי שלהם המגיע לכ-19.5 מנדטים וגם בבחירות הבאות הם עשויים להוות לשון מאזניים בין-גושית. מרבית המצביעים הנמנים על "הקול הרוסי" מעדיפים מפלגה כלל ישראלית עם נציגות מוכרת לדוברי הרוסית. שינוי דפוס ההצבעה של העולים עשויה להתרחש רק אם המפלגות יפסיקו לדבר בסיסמאות, יאתרו כבר היום את נקודות התורפה של המתחרים ויציגו פתרונות למצוקות של דוברי הרוסית. רק מי שיצליח לבנות אלטרנטיבה לליכוד ולישראל ביתנו יקבל הרבה קולות של עולים גם מימין וגם משמאל.
