בסרט "בחזרה לעתיד 2", המדען המטורף דוק בראון חוזר מהעתיד (שנת 2015!) אל ההווה (שנת 1985!) ומתדלק את מכונית הדלוריאן המעופפת שלו בפסולת אורגנית שמצא בפח אשפה. במקרה הזה, הדמיון גבר על המציאות ואף על-פי שאנו כבר בשנת 2015 אנחנו עדיין לא יכולים להטיס מכונית עם מיכל מלא בקליפות בננה, אבל אנו בהחלט כבר יודעים איך להפיק אנרגיה מפסולת אורגנית. ביומאסה (Biomass) היא כל חומר אורגני שמקורו ביצורים חיים, כגון צמחים ובעלי חיים. אמנם, גם דלקי מאובנים (פחם, נפט, גז) היו לפני מיליוני שנים חומר אורגני, אך אין הכוונה כאן לחומרים אלה. פסולת ביומאסה, אם כך, היא פסולת של חומר אורגני: גזם, שאריות של מזון, שאריות של יבולים, פרש (זבל) בעלי חיים, פגרי בעלי חיים, ועוד. בהתאם להחלטות הממשלה בנושא אנרגיות מתחדשות, הוטל על המשרד להגנת הסביבה לקדם מחקר בתחום הפקת אנרגיה מפסולת ביומאסה. כמו-כן, הוקצו מכסות חשמל לאנרגיות אלו והמשרד הקצה 10 מיליון שקל למחקר בנושא. בשנת 2013 יזמה ד"ר סיניה נתניהו, המדענית הראשית במשרד להגנת הסביבה, בדיקה של המחקרים בתחום זה בארץ ובשנת 2014 פורסם דוח שעסק בתחום זה – ושאותו חיבר כותב שורות אלו. הדוח סקר את הנעשה בעולם, את המחקר בארץ, את מדיניות הממשלה והמשרדים השונים ואת ההיצע והביקוש לפסולת ביומאסה. שיטת הפקת האנרגיה מביומאסה בעלת הפוטנציאל הגדול ביותר כיום היא עיכול אנאירובי (פירוק חומר אורגני בהעדר חמצן). עיכול אנאירובי מייצר ביוגז (מתאן), שאותו ניתן לשרוף וכך להפיק חשמל. בשיטה זו רוב החומר האורגני לא מנוצל, אלא הופך לדשן אורגני דמוי קומפוסט. לכן, הפקת האנרגיה בדרך זו נמוכה יחסית. יתרונה הוא בפשטותה היחסית ובייצור הדשן, שמאפשר שחרור נוטריינטים (חומרי הזנה) איטי ומדורג לקרקע, מעלה את אחוז המים בקרקע, ומגביר את ריכוז החמצן בקרקע. שיטה זו נחשבת לעדיפה בעיני המשרד להגנת הסביבה, בעיקר משום שהיא גם משמשת למחזור פסולת ולא רק להפקת אנרגיה. שיטות אחרות להפקת אנרגיה תרמיות מביומאסה (כגון גזיפיקציה, מבערה, ביו-פחם, ביו-נפט) מפיקות פי שלושה יותר אנרגיה, אך הן כמעט ולא משאירות דשן ונחשבות ליקרות יותר להקמה ולתפעול. כיום מוקמות יותר ויותר מבערות להפקת חום וחשמל מביומאסה באירופה, והן מהוות נתח ייצור אנרגיה משמעותי יותר (בערך פי שניים מעיכול אנאירובי).