בתוכניתו של יצחק נוי, "שבת עולמית", הוא הביא מתוך העיתונות העולמית, דירוג מומחים בינלאומיים על הסכנות הנוכחיות האורבות לשלום העולם. במקום הראשון נמצאת רוסיה של פוטין עם המלחמה באוקראינה, אחריה עומדת סין עם ניסיונות ההשתלטות שלה על שטחים במזרח הרחוק, לצורך מציאת מקורות אנרגיה, במקום השלישי אירן עם הסכנה הגרעינית ובמקום הרביעי דאעש.
יצחק נוי תוהה בנימה אירונית, היכן נעלם הכוכב של הסכנה העולמית בעיני כלי התקשורת העולמית: הסכסוך הישראלי פלשתיני?! מאידך הוא מספר שעיתון אחר סקר את ניסיונותיו של
טוני בלייר להביא לשלום במזרח התיכון ומצא שהאיש מיואש, בגלל שנוכח לדעת ששום מדינה ערבית במזרח התיכון לא מסוגלת לאמץ לעצמה דמוקרטיה. זאת כמובן להוציא את ישראל. מאידך אחר, מוסיף בעניין הזה, ראיון עם נציגי המפלגה הערבית המאוחדת בישראל, שטוענים שהמודל של המפלגה שלהם, יכול לשמש מודל לחיקוי למדינות ערב, כיצד להצליח בניסיונות למסד את הדמוקרטיה בארצם.
מסתבר אם כן, שהמזרח התיכון החדש, חלומו של פרס ומרכז פרס לשלום – מתגלה כמשהו שונה לחלוטין ממה שהאיש חשב לחולל וכל הטענות של העולם הצבוע כנגד ישראל מתגלות במערומיהן!.
ואכן יצחק נוי גם מצביע על הירחון הצרפתי "פארי מאץ", עם תמונותיו המזוויעות מהטבח בניגריה, כסמל הצביעות האירופאית. שכן אירופה תראה בחפץ לב ובשמחה תמונות כאלה מארצות העולם השלישי וגם מישראל, אבל לעולם לא תעז לעשות כך לגבי אירועים מזוויעים שקורים באירופה.
ערבוב של אנטישמיות אירופאית סמויה, יחד עם דה-לגיטימציה של זכותה של ישראל להתקיים, מפני שהיא כאילו עושה זאת על חשבון אחרים, משאירים עדיין, למרות דעת מומחים, את ישראל כסמל לרוע ולסכנה האורבים לעולם. תמיד שואלים האם האנטישמיות מתה, ובעצם צריך לשאול האם היא אי-פעם תחדל להתקיים – כנראה שלא!.
