ברור כי ישות ציונית פשיסטונרית המחוללת אינספור עוולות ואירועי נכבה ונכּסה, אינה מתאימה לאג'נדה "המתקדמת" של רבני בית מדרשוקן, גם לא אם מדובר באירועי הזיכרון לרגל יום השואה והגבורה. אין פלא שגם השנה הושמעו שם קולות "ליברליים ונאורים" שטענו כי "דגל מונף למעלה, צפירה, אמירת 'יזכור', 'כאן התחנה טרבלינקה', עדויות של ניצולים ושירת התקווה - זוהי המסורת העבשה להעברת זיכרון השואה".
עד כאן ללא הפתעות גדולות. כך גם דבריה של פרופ' מיכל גוברין, העומדת בראש פרויקט יום שואה אלטרנטיבי במכון ון ליר הירושלמי. "לצאת מהקיבעון של סגידה למוות", היא מצוטטת במאמר, כאילו מישהו כאן סוגד למוות או נהנה מכך, כפי שעושים "הפרטנרים" המבטיחים שבעים צ'ופרים לשאהיד...
הפרופסורית המלומדת, ומתכנתת ראשית של פרויקט טקס שואה אלטרנטיבי, גם ממשיכה להתפייט: "אנחנו מבקשים להפקיע את יום השואה מיום שכולו גלוריפיקציה של השמדה ולחשוב מה אפשר לקחת ממנו הלאה".
"גלוריפיקציה של השמדה"... לא פחות. כך מתבטאת פרופסורית לספרות! לא עולה חדשה, חלילה...
"לחשוב מה אפשר לקחת ממנו הלאה". דורשת היא להמציא את הגלגל, כאילו הקמת מדינת ישראל לא הייתה החלטתם הנחושה (בדיוק במענה לשאלה "מה הלאה?") של הניצולים ובני משפחותיהם בפלשתינה.
לו ברטוריקה בלבד עסקינן, כי אז די היה בתגובת פייסבוק, במסגרת פינה שבועית המוקדשת לאקדמיה ומביאה בקביעות יציאות ביזאריות כאלה שכמותן מבטיחה שהמשכיות הפינה השבועית אינה בסכנה, חלילה, תימשך לעד.
כל רצח מיותר הוא מתועב, אבל
אך יש הטוענים, בתמימות או בהיתממות, ומקשים: מדוע לא להנגיש את יום השואה על-ידי הפיכתו לאוניברסלי? הם מציעים כי במקום להצטמצם בדלת אמות יהודיות, עלינו להרחיב את היריעה ולהכליל גם את קורבנות רואנדה, טבח הארמנים, ומה לא? גם רצח האזרחים בסוריה אינו פיקניק, ובכך הם צודקים! הם רוצים להפכו למעין יום זיכרון אוניברסלי נגד "הבנאליות של הרוע", כפי שהגדירה פרופסורית מלומדת אחרת, חנה ארנדט, את
אדולף אייכמן ופעילותו למימוש "הפתרון הסופי".
כאן יש לעצור ולהסביר היכן טמונה סכנה במחווה שהוא לכאורה הומאני בלבד.
יש להבהיר כי הרחבת היריעה והכלת קורבנות ופליטים של אריתריאה, "פליטי מחנה ירמוך" או אפילו טבח הארמנים או רואנדה אינה בחזקת "הנגשה" כפי שטוענים, כי אם בחזקת "הכחשת שואה"; בהפיכת כל סבל לזהה, גם אם אין מכחישים את עצם קיומה של השואה, מפוררים ומאיינים את ייחודה שאין לו אח ורע בהיסטוריה העולמית, וזאת במכלול היבטים:
· ייחודה בכך שהיה מאחוריה מאמץ מדינתי-מנהיגותי-שלטוני (בניגוד לטבח אחר, כמו ברואנדה לדוגמה). לא "בנאליות של רוע" היה כאן, כי אם חיבור של אידיאולוגיה-שלטון-מנגנון, ולכן במובן זה גם חנה ארנדט היא "מכחישת שואה".
- ייחודה בכך שהייתה מלווה במאמץ חוקתי-פרלמנטרי-משפטי (חוקי נירנברג ואכיפתם), לעומת רצח הארמנים, לדוגמה.
- ייחודה בכך שבהצדקתה עמד מאחוריה שילוב אידיאולוגי-מסורתי-תרבותי-אינטלקטואלי - לעומת הטבח ביוונים וגירושם מטורקיה לדוגמה.
- ייחודה בגריפת אהדה חוצת קווים אתניים, גאוגרפיים, סוציו-אקונומיים וכיוצא באלה, וכך ניתן למצוא תומכים נלהבים גם בקרב אנשי פטן בצרפת, בית המלוכה השוודי (גם הרוזן ברנדוט נהג לארח ראשי אס.אס. וגייס למען מילוטם ממשפט וענישה את מנהלת הצלב האדום), איכרים פשוטים בפולין או פרטיזנים (שבמקומות מסוימים הצליחו לחסל יותר יהודים מגרמנים), וכלה בצמרת הכנסייה הקתולית, אם כי דווקא בדרגים הזוטרים שלה היו לא מעטים שניסו להציל יהודים ואף ניספו בשל כך.
- ייחודה בשלילת הזכות הטבעית המוקנית לכל אדם שנולד - זכות לחיים, זכות שנשללה גם על-ידי הממסד הרפואי.
אלמנטים בודדים מסוג שכזה אפשר למצוא גם אצל "הרשות הפלשתינית המתונה" של אבו-מאזן ובמפותיה (מאיינות ישראל) ובדרישתה ליצירת אזורי "יודנריין" (נקי מיהודים), כמו גם בשלטון טהרן (האם "ישראל היא מדינה של פצצה אחת" או לא), אם כי חלקית ולא כמכלול.
כל הנאמר כאן אינו בא לגרוע כהוא זה מכך שכל רצח מיותר הוא מעשה מתועב, אפילו אם ברצח חתול עסקינן או כלב למטרות שעשוע ב"מלחמת גלדיאטורים" של חיות מחמד. קל וחומר שאין הכוונה להקל ראש בחומרת רצח של בני אנוש, כמו הרג נשים, ילדים וזקנים המתבצע בסוריה ומקומות רבים לאין ספור באפריקה, רצח סיטוני של "אויבי משטר" בקמבודיה, טבח שביצעו הטורקים בארמנים וביוונים, או ג'נוסייד שהתבצע ברואנדה. אך עד כמה שרצח הוא מעשה נתעב, עדיין אין לערבב בין רצח על-רקע חמולתי, סיעתי, שבטי, או אפילו ג'נוסייד ובין "השואה", שהיא תופעה שאין לה אח ורע בהיסטוריה האנושית, שאך ורק לה יש לייחד את המילים "שואה", או "Holocaust".
אם עד כה עסקנו במתאווים להרחבה והכלה, ובדוגלים ב"יציאה מן הגטו" למען מציאת המשותף והאוניברסלי, אי-אפשר בלי לשגר ברכה מיוחדת לכל העוסקים ב"מלאכת הקודש" ממש של יצירת ימי זיכרון אלטרנטיביים לקורבנות הציונות ועוולותיה: פלשתינים, מרוקאים במעברות, הסללת מזרחיות לניקיון, פליטים מאריתריאה, וכולי, ואפשר גם לתרנגולות שעוברות "השמדה" מדי יום ביומו במדינה הציונית. לבריאות. עלו והצליחו והמשיכו לנצל כך תקציבי ציבור. רק אל תשכחו גם לצווח על סתימת הפיות והאלימות שאתם חווים "במאבקכם המצפוני..."
