במלון "אורלי", שבמרכז בואנוס-איירס, ניצב כבר 50 שנה על רגליו, מעבר לדלפק הקבלה, ישיש בן 102, זקוף-קומה, חד-ראייה ושמיעה. אלא שחוליו וינר, יהודי, יליד שנת 1913 של וינה האוסטרית, איננו סתם פקיד-קבלה. הוא פשוט בעליו של המלון הוותיק בעצמו. בכך משתדל וינר, הצלול עדיין היטב במוחו, שלא להחמיץ אף אורח אחד המגיע היישר למלונו. בעמדתו הקבועה בדלפק הכניסה הוא גם מיטיב לפקח על צוות-עובדיו, שמא, חלילה, יבייש מאן דהוא מהם את מוניטין-מלונו הוותיק. אל המלון הוא צועד מדי בוקר - מרחק חמישה ק"מ מבית-מגוריו, ואליו הוא חוזר מדי ערב ברגל, בתום ה"משמרת" שכפה על עצמו.
אלא שבין ישישיה של בואנוס-איירס חוליו וינר איננו הפלא המהלך היחידי. מחרה-מחזיקה אחריו אמה חאווייר, ללא קמט אחד ספניה, אם כי קטועת-יד ימין מחמת תאונה. חאוייר, שבימים אלה מלאו לה 95 אביבים, גמאה זה עתה הליכה מרתונית, במרחיק של 1500 ק"מ, במרוצת שבוע אחד בדיוק. היא עשתה זאת למען "השלום והאחווה בעולם" וחזרה לביתה בכושר מלא, מחובקת ומנושקת על-ידי משפחתה. בטלוויזיה המקומית דאגו להקדיש לה תוכנית מיוחדת, כשהיא מסמלת בה את חייו הבריאים של זקן, שעל אף שיבתו איננו קמל.
מכנה משותף
את סאת הישישים שנתברכו באריכות-ימים מופלגת משלים צמד החמד קלרה ואלברטו סלבדו, בני ה-98, שחגגו זה עתה 70 שנות-נישואין ביניהם. מסתבר שאלברטו וקלרה מקפידים לשמור על כושר מנטלי קבוע. בגילם המופלג הם סטודנטים לפילוסופיה באוניברסיטה של בואנוס-איירס ועומדים היטב במטלות-לימודיהם. בד-בבד מקפיד הזוג הישיש על כושר גופני לשמו. כמנויים בקאנטרי קלאב מקומי הם מתאמנים מדי יום על מתקני הכושר ושוחים 30 בריכות במשחה-חתירה.
מסתבר שלחוליו, לאמה, לקלרה ולאלברטו יש מכנה משותף לתוחלת-חיים ארוכה כל כך. ארבעתם ניאותו לחשוף בפני שהם מקפידים על שתיית תה המאטה - תה העלים המיתולוגי של ארגנטינה, הנחשב בה לסם של חיים. את התה הזה הם גומאים משחר-ילדותם, ועל-פי המיתוס המקומי נחשבים עליו כמתכון לבריאות תקינה. אין פלא, אפוא, שכל ארגנטינאי המכבד את עצמו נוהג להצטייד בתה הפלאים הזה כמשקה יומיומי, המהווה עבורו אפילו תחליף נאות למים.